נהירים לי נתיבי איילון ,כנתיבי גבעתיים,אבל חולון,בת-ים?ועוד בלילה?
אני תמה איך היגעתי לנסיעה הזו ל"רב"בחשכת הלילה.ועוד לחולון.בבקר עלמה נסעה אתי כשמפת "כרטא "בידה והראתה לי אפילו את הבית."אני כבר יודע להגיע בעצמי"אמרתי לפרק בית שלי כשהציעה להבריז מהלימודים ולהצטרף אלי שוב.וכך אני מוצא עצמי בחשכת הערב ונוסע לרב הספרדי שלי כפי שהמליץ חתני הרומני.איני מבין מדוע לאחר חוזרו בתשובה הוא היה חייב לעשות זאת אצל רב ספרדי.בכל אופן המילה "רב"מקלה עלי את הדאגות שלי בקשר לבתי שירי.אני עוד זוכר מעירי בפולניה את הרב שיש בלילה בביתנו,כשירדתי לראות מדוע העששית דולקת וראיתיו שם לומד תורה."הוא קדוש"אמי לחשה לי והאיצה בי לשוב למיטה."אבא,זה אדם מיוחד"אמרה לי בתי הנשואה,"מהקיצור שלך הוא יבין כבר את הכל"איני יודע היכן אני נימצא.המכונית נוסעת לה.ואני אוחז בהגה.מולי שלט"יפו"אני לא בדרך לחולון.איך אני פונה לכיוון הנכון.הנה מולי צעיר,מחייך אלי,אולי אעצור ואשאל אותו.אלוהים,הוא עלול להיות מחבל,יתקוף אותי,יקח את המכונית וישליך אותי באיזו שוחה.,אני עוצר ושואל אותו לכיוון חולון.הוא מציע שיצטרף אלי,הן ממילא הוא צריך לחולון.תוך כדי הנסיעה שלנו אני מספר לו שפני מועדות לרב בחולון,"יש לי בעיות עם הבת"פיתאום אני שלוו.איני חרד עוד.הוא מספר לי שנישלח לסידורים לרחוב שמצאתיו ועכשיו הוא צריך לחזור לבוס שלו,אבל תחילה יוביל אותי לכתובת המדוייקת.הדרך כעת מוארת לגמרי.אני תוהה איך יכולתי לתעות.הרי השילוט ברור כל כך.בסוף הנסיעה אתן לבחור כסף למונית ,אני חושב,הרי בגללי סטה מדרכו.עלמה היתה בודאי מרוצה אם אספר לה שנהגתי כך.היא טוענת בנימוס שאני "קצת חסכן".אפילו יש בכיסי שטר של עשרים ומטבע של עשר שאתן לו בסוף הנסיעה,לא כסף רב מדי כדי לא לביישו.הנה אני מזהה את הכתובת המדוייקת שראיתי בבקר.אני עוצר וכבר הדלת ניפתחת ניסגרת ובלי שאספיק לומר מילה,האיש התנדף.נגוז.אני מחפש אחריו בעיני,אבל איני רואה אדם בחוץ.חולון בשעת חשכה זו,יושבת אולי לשמוע חדשות.אני ממהר,כי בטלפון קבעתי עם עוזר הרב שעה מדוייקת.מבקשים לא לאחר.בבואי לחדר ההמתנה ,כבר מחכה קהל רב.אחדים על קביים,אחרים על כיסא גלגלים וגם כאלה,כמוני שניראים כאילו אין להם בעיות כלל.אני כבר מבין שאצטרך להמתין זמן רב.צעיר מפנה לי את מקומו.יש יתרון לגיל.דמותה של עלמה שלי עולה בעיני.היא בודאי קוראת אחד מהספרים המוזרים שלה שמלמדים איך לחיות נכון,איך לרכוש ידידים,להצליח בחיים.יש לה אוסף מאלה.אני מטלפן לומר לה שאני כבר כאן ושזה יקח זמן.היא מרגיעה אותי שלא אדאג.היא תולה תיקוות גדולות בשיחה שלי עם הרב.אני יודע שהיא לא"מאמינה ברבנים""זה יעשה לך טוב"היא אמרה לי."הרב מטפל בבעיות משפחה ומוסר ולא בבעיות כלכלה ועורכי דין"אני אומר לה.עכשיו זו בעית מוסר ו משפחה"היא עונה לי"הרי בכל פעם שהיו להם בעיות כלכלה,היצלת אותם במיטב כספך ושוב ושוב חזר המצב לקדמותו.עכשיו אתה מתלבט אם זה שאתה מציל אותם,בכספך, בכל פעם ,אינך בעצם משחית אותם ומונע מהם להתמודד עם הבעיה.זה עניין לרב.לעזור או לא לעזור,הרי מצד אחד,שירי היא עצמך ובשרך ואיך לא תושיע לה,מצד שני,מה יהיה הסוף,ומה יקרה אחרי 120,כשכבר לא יהיה מי שיושיעם?"
אני ניכנס לרב,מקצר,מספר לו את השורה התחתונה.אני מתבייש לומר לו שכבר הורדתי עבורם לטימיון חצי מיליון שקלים והם שוב באותו המצב.הרב מכיר את חתני השני."משופרא דשופרא"הוא אומר לי עליו.ואני נהנה וחצי תאוותי בידי.תוך זמן קצר אני עומד בפני עלמה"מה אמר הרב?"רק את זה היא רוצה לדעת.לא מעניינת אותה הנסיעה ואיבוד הדרך."הוא אמר שחתני הרומני ישוחח עם חתני התימני ובא לציון גואל"זה הכל,מה שהוא אמר.אני תופס פיתאום שהוא כמעט לא אמר כלום.אז איך אני רגוע פתאום?!"אני אוהבת אותך כשאתה מחייך.יש לך כאן גומת חן כזאת"היא אומרת ומניחה לספר.פיתאום היא מתנערת בשמחה ואומרת"איך לא חשבנו על זה קודם"?ואני יודע על מה היא חושבת.זה קורה לנו תכופות.במקום לתת להם כסף,נסענו למרכול הקרוב,מילאנו עגלה בכל טוב הארץ שמשפחה צריכה והבאנו לביתה של שירי.כשאני מגיע לדימונה עם כל הכבודה,שירי מביטה בעגלה בחשדנות,אם אביה החסכן באמת קנה כל מה שצריכים.אני נהנה לדמיין את פניה כשתראה כמה בקבוקי שמן אורז קמח סוכר ועוד קנינו להם.אני מגיע הביתה לגבעתיים בדרך המוכרת לי.עלמה עדיין בחדר הכושר.צילצול טלפון.בוודאי עלמה רוצה לשאול אם יש לה עוד זמן להיכנס לברכה.לא זו שירי."אבא
איך ידעת מה לקנות לי.תודה.קנית לי כל כך הרבה"אני חש בקולה שהיא שמחה.כשעלמה נכנסת אני אומר לה בחיוך"בפעם הראשונה אני חושב שיקרה באמת נס"היא נושקת לי בשער רטוב"הנס כבר קרה"היא מחייכת"כמו שהיא נוהגת לומר"כל הזמן קורים נסים,אבל אנחנו לא שמים לב"
