קריאה בשירה הענוג של שנת אור - פריסה

פְּרִיסָה / שנת אור

מֵעֵבֶר לְמִפְלְסִי הָעֶלְיוֹן,

אִי-אֶפְשָׁר לְמַלֵּא בִּי צִפִּיּוֹת.

בְּקָרִים מְרוֹשְׁשֵׁי תִּקְוָה, כְּבָר

מִזְּמַן חָדְלוּ לִפְרֹם בִּדְיוֹקָנִי חִיּוּכִים,

לְקַבֵּעַ בִּי אַכְזָבָה.

שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת, שְׁתֵּי פְּרֵדוֹת

וְאִשָּׁה אַחַת.

בִּפְסִיעוֹת נַעֲלֵי בַּרְזֶל, מַטְבִּיעָה

סִימָנֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא פָּרְצוּ מֵעוֹלָם

מֵעֵבֶר לְהַבְטָחוֹת לּא בְּרוּרוֹת.

טְבִיעוֹת רֶגֶל חֲקוּקוֹת, מְחַשְּׁבוֹת לְאָחוֹר,

רְגָשׁוֹת אֲבוּדִים בְּמִרְקָם דָּהוּי.

שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת, שְׁתֵּי פְּרֵדוֹת וְ

אִשָּׁה אַחַת הַשּׂוֹחָה לְאַט בְּמוּדָע

בְּמִקְוֵי הָאֵרוּעִים הַשּׁוּלִיִּים,

מְתַרְגֶּמֶת עַצְמָהּ לִשְׂפַת עַצְמָהּ,

בַּדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת אֶל גֵּב הַזְּמַנִּים

שֶׁלֹּא חָדְלוּ לִנְשֹׁק

לַחֲלוֹם

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=17832

שנת אור, באתי אל שירך כי הוא דיבר בי.

אין כאן מעשה קריאה אובייקטי. בנוסח -  למה נתכוונה המשוררת...  

שתי פרידות ואישה אחת הכלואה בחוג עצמה ,אין יוצא ואין בא.

מתבוננת בגב הדברים ההולכים ודוהים. ופסיעותיה כבדות ובלתי גמישות, כברזל החותם את המאורעות בחותם לא ברור.

אך החלומות, החלומות עומדים בקצה הדרך ,ממתנים לבואה.

פְּרִיסָה

ובבואי לפרוס עוגת קצפת שדובדבנים אדומים מדם פורחים בה . הריני בא אליה מלמעלה למטה

ובשני חיתוכים זהירים שולף את הפרוסה תוך ליקוק מתיקות האצבעות ...

והעוגה שבכאן נפרסת  לרוחב , מעשי מפלס ומפלס.

מֵעֵבֶר לְמִפְלְסִי הָעֶלְיוֹן,

אִי-אֶפְשָׁר לְמַלֵּא בִּי צִפִּיּוֹת.

רוויה היא , מלאה וממולאה בעצמה.

מעל ראשה לא חגים עוד מלאכים  שקופי כנף ,הממלאים אותה ברטט הענוג של ציפייה לבאות

בְּקָרִים מְרוֹשְׁשֵׁי תִּקְוָה, כְּבָר

מִזְּמַן חָדְלוּ לִפְרֹם בִּדְיוֹקָנִי חִיּוּכִים,

לְקַבֵּעַ בִּי אַכְזָבָה.

והבקרים החותמים את בדידות הלילה , אדישים :

הן לתקווה והן לאכזבה. 

שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת, שְׁתֵּי פְּרֵדוֹת

וְאִשָּׁה אַחַת.

ליבת השיר : אישה אחת ושתי פרדות

בִּפְסִיעוֹת נַעֲלֵי בַּרְזֶל, מַטְבִּיעָה

סִימָנֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁלֹּא פָּרְצוּ מֵעוֹלָם

מֵעֵבֶר לְהַבְטָחוֹת לּא בְּרוּרוֹת.

וקול פסיעתה בסד נעלי הברזל הקשוח , הבלתי ניתן לעיצוב

החותם סימני תשובה לא גמישה בקרקע הנפש הרכה כמעשה שרשרות הטנקים  באדמה חסרת הישועה

והתשובה הגם שנטבעה מפי הברזל הברור

לא ברורה , הבטחות מעורפלת

שלהם , שלה?

טְבִיעוֹת רֶגֶל חֲקוּקוֹת, מְחַשְּׁבוֹת לְאָחוֹר,

רְגָשׁוֹת אֲבוּדִים בְּמִרְקָם דָּהוּי.

כמעשה הגשש הנבון ההולך אחר והטביעות ומנסה לנחש את קורות בעליהן . ההליכה היא בעקבות.

תמיד לאחר המעשה שהתרחש  כבר

טביעת הרגשות שדהו , שאבד צבען הרענן בעשבי הזמן הנוקף

שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת, שְׁתֵּי פְּרֵדוֹת וְ

אִשָּׁה אַחַת הַשּׂוֹחָה לְאַט בְּמוּדָע

בְּמִקְוֵי הָאֵרוּעִים הַשּׁוּלִיִּים,

שוחה בתוך המקווה שנועד לטוהרה ,

במודע , משכשכת אט אט בשולים  הרדודים והברורים  ,

לא בליבת המקווה הגועש , לא בעומק האפל. והמסוכן

מְתַרְגֶּמֶת עַצְמָהּ לִשְׂפַת עַצְמָהּ,

בַּדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת אֶל גֵּב הַזְּמַנִּים

שֶׁלֹּא חָדְלוּ לִנְשֹׁק

מתרגמת עצמה למבטח של שפה ברורה לה .

מתבוננת בגב הזמן הנושק לחלומות של אז , של עכשיו

לַחֲלוֹם.

* * * * *

בהשראתך  אוסיף כאן שיר פרידה משלי.

פְּרֵדָּה

בָּחֲלוֹמוֹתַּי תָּמִיד מְאַחֵר

אֶת הַרָכָּבוֹת הַמַפְלִיגוֹת עִמָּךְ

בִּלְעֲדַי

וְטָעַמֵךְ עוֹד בִּלְשוֹנִי לִפְנֵי שְתִּהְיִי

לְרוּחַ אַהֲבָה הַמְהָלֶכֶת

בְּלֵילוֹתַּי

רְאִי כָּמָה עֶצֶב יֵש בְּגַבּוֹ שֶל הַאִיש

הַלוֹמֵד לָלֶכֶת

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=17248