לכל מי שמעוניין משקל חרוז ובית

       הקדמה קצרה:

לשוננו מורכבת ממשפטים המורכבים ממלים  כאשר המילה מורכבת מהברות.

ההברות יכולות להיות רפות או מוטעמות ארוכות או קצרות.

יש להבחין בין הלשון השקולה ללשון הלא שקולה.

הלשון הלא שקולה:

 היא בדרך כלל לשון הפרוזה הדיבורית.

מאפייניה:

אין לה נוסחאות ריתמיות קבועות.

אין אורך שורות מסוים, טורים או משוואת משפטים מסוימת,

 אין לה מסגרות מסוימות שאליהן יש לשייך מבחר מלים מסוים.

בולט החופש באורך המשפט במבחר המילים ובהרכב המשפטים

היא יכולה בהחלט להיות בעלתך ריתמוס מסוים במובן הרחב של המילה הלך רוח מסוים משחק בין חלקי המשפט .

הלשון השקולה:

מאפייניה:

נוסחאות ותבניות חוזרות ונשנות  שמרכיביהן הם:

אורך הטור

חלוקת הטור לצלעות

סידור ההברות המוטעמות והרפות  (או היתדות והתנועות שירת ימיה"ב) או הקצרות והארוכות

קצב ומשקל:

הקצב דהיינו ריתמוס של הפרוזה או של הדיבור (רצטטיבי)  ברגע שנכנס לתבנית ברורה מדויקת מדודה הופך למשקל כלומר מטרום.

כלומר קצב מתאים גם לפרוזה וגם לשירה

משקל מתאים רק לשירה בלבד.

המשקל הוא פונקציה של העיקרון. אם העיקרון מדבר על סימטרייה בלבד שירה מקראית (תקבולות למיניהם צורות כיאסטיות ניגודיות וכדומה) יש ומדבר הוא על מניין המילים. ויש שהוא מתחשב בהברות המוטעמות

ויש שההקפדה היא כל כך חזקה שעלינו להביא בחשבון כל שוא נע כל הברה רפה או מוטעמת.

(ראו למשל בשירי ערפל המוטעמים והשקולים. ובשירי הילדים של מנדעלה החביב שלנו)

לשירה השקולה יש מעין כח מגי המשפיע עלינו וזאת מניין:

משלוש סיבות:

א.      החזרה על תבנית קצב קבועה נעימה לאוזן ומעוררת את הנפש ומאוחר יותר אסביר ביתר פירוט למה.

ב.      סיבה חיצונית טכנית:  המסגרת השקולה המחייבת, מאלצת את המשורר להכניס את התכנים אל אותה המגבלה ,לברור את המלה המתאימה לעמוד על טיב ההברות  וממילא הוא עומד על ערכה הפיוטית ומעמיק את משמעותה בשיר.

ג.        סיבה ביאולוגית פסיכולוגית:

ד.       חיינו הם מנגינה אחת נמשכת ואנו רגילים לריתמוס מיום לידתנו למשל דופק הלב 2 פעימות שמלוות אותן למשך כל חיינו, קצב ההליכה (קצב ההקלדה מה שאני עושה עכשיו)

       עבודת המכונה, רעש הרכבת .הריתמיות ניכרת גם בתופעות הטבע זריחה ושקיעה גאות ושפל        

       וכדומה.

       לא פלא איפה שנטיית הלב שלנו היא לשיר השקול הסימטרי החוקי המסודר אנו אוהבים  

       הרמוניה בחיינו וקל לנו לקבל  את השיר השקול  את החוקיות שבטור.

המשקלים ששלטו בשירה העברית הם:

1.       משקל ההקבלות – במקרא

2.       משקל היתדות – כמו בשירה הספרדית  (שירת ימה"ב)

3.        משקל ההברות – בשירת ההשכלה

4.       משקל הטעמים והמלים בפיוט ובשירת ימינו

5.       משקל הנגינות – מסוף המאה שעברה והילך.

הערה חשובה:

מכאן אני פוסח על תורה שלמה שאולי אביא אותה בהמשך אך מקצר כדי להגיע לעיקר:

הרגליים

הטור הטוני מורכב מרגליים (מה זה טור טוני לא נסביר עכשיו אלא בקיצור נמרץ כלהלן:

 משקל הנגינות בניגוד למשקלים האחרים הכמותיים אינו מכיר בהברות ארוכות וקצרות אלא מתיחס להברות מוטעמות ורפות.

שלוש הסגולות של ההברה המוטעמת אורך גובה וחוזק מבדילות אותה משאר ההברות שהן קצרות יותר בדיבור, נמוכות יותר וחלשות סגולות אלו הן טבעיות ומקובלות מאוד בלשון החיה ומאחר והמשקל הטוני מנצל אותן הוא הופך להיות המשקל המקובל עלינו ביותר)

בשם רגל אנו מכנים את היחידה המטרית ההולכת וחוזרת בטור.

כל רגל במשקל הטוני מורכבת משתיים ועד שלוש הברות וביניהן לפחות אחת מוטעמת

הסימנים לציון מרכיבי הרגל הם

קו מאוזן למוטעמת  -

חצי עגול כלפי מעלה לרפה √

המוטעמת נקראת דריכה  Thesis

 והרפה הרפיה  Arsis

            √  -   √

בתיבה  שִ בוֹלֶת  שהיא מסוג האמפיברך שתי ההברות הקיצוניות הן ההרפיה ואילו האמצעית המוטעמת היא הדריכה ברגל

כל הברה ברגל נקראת מידה   (metron)

אגב ד"ר כגן מציין בסיפרו שהצורות התאימו לקצב הריקוד בתיזיס היו מורידים את כף הרגל ובארזיס מרימים.

רגליים בנות 2 הברות

למשל טרוכאיוס או מה שאנו קוראים טרוכאי  - √

למשל ימבוס    מה שאנו בשפתנו קוראים ימב  √-

וכן למשל רגליים בנות 3 הברות

למשל דיקטיל  -  - √