"כל פירוש לחלום מעל לכוחי" מתוך "רוב הזמן את אשתי", שלמה ארצי.
אין, פשוט אין לילה שלא באים אילי חלומות. מתלונות אני יודעת שברבים מהם אני בוכה וצועקת, במעטים מאד צוחקת. את מרביתם אני לא זוכרת. כמה שלא אתאמץ אפילו אם נשאר מעט רושם, נקודה זעירה מקצתה של התמונה, ברגע שאני מתרוממת במיטה, המחיקה טוטאלית. מהנסיון שלי כבר הפסקתי להתאמץ ולנסות. מאידך יש חלומות שאם אף אחד לא מעיר אותי בגערה: "קומי, מאוחר. ביקשת שאעיר אותך בשביל ש....." מין התעוררות טבעית של שובעה, מספר תמונות עשוי להשאר. אני כבר באמת לא יודעת מה טוב יותר? כשאני זוכרת או כשאני שוכחת. כשאני שוכחת אני מוטרדת שמא איזה מסר הלך לאיבוד. כשאני זוכרת אני מבלה יום או יומיים או שלושה ויותר בתהייה מה החלום בא לספר או לבשר?, ליבי כבד עלי, יש עננה מרחפת וחיפוש משמעויות בכל דבר. דבר ראשון שאני עושה הוא לומר במהירות מיד עם הקימה שלוש פעמים: חלום טוב חלום שלום, כך עפ"י ההלכה הופכים את המציאות והכוונה לטוב. ויש גם אזהרה חמורה: אין לספר חלום אלא לאוהביך בלבד, שאחרת אפילו אלה שאינם בעלי כוונה, מחשבתם תהפוך את החלום למציאות העלולה להיות קשה. וכך כמה עשורים שחלומות הם חלק מההוויה שלי.
לחלום עפ"י מילון אבן-שושן יש שני פירושים עיקריים: 1. חזיון לילה, מראות ומאורעות שאדם רואה לפעמים בשנתו. 2. דמיון, הזיה, כיסופים, תקוות-שוא. לחלום עפ"י היהדות, קרי חז"ל: חלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה ולא שכחו להוסיף כי אין חלום ללא דברים בטלים. ואוסיף שעפ"י התרבות לחלום יש פירושים פסיכולוגיים שקשורים למצבים שאנו חווים ביומיום. כמובן אינני מומחית לחלומות ואין ומעולם לא היה לי כל קשר ישיר ליוסף (זצ"ל), ההתייחסות שלי הינה רק לחלומות שלי או לחומרים אותם קראתי כשהזדקקתי להם.
ישנם חלומות לא מעטים שהותירו בי רושם עמוק כל כך שעד היום אינני יכולה לשכוח אותם שנים אחרי, ביחוד לאור העובדה שלא הצלחתי לקבל אודותם כל תשובה. חלומות כאלה מיוחדים וגדולים שאם את, אתה מאמינים, ברור לכם שחייב להיות להם מסר מאד רציני. בחלומות שלי אני חווה באופן קבוע המוני בתים ישנים, אחד בכל חלום, בתים מוזרים ולא מוכרים, לעיתים אני מסתובבת בהם ולעיתים מנקה. כמה בתים מפוארים שבהם אני רק מבקרת, מאורת נחשים באמצע בריכת שחיה, הרבה ביקורים בארצות אחרות לא מוכרות, חפירות ומציאת מטבעות חדשות ונוצצות אך חסרות כל ערך, תכשיטים ישנים ומיוחדים שאני מחלקת לאוהבי ולמכרי, מתחת ליסודות של בית שנפער בו בור ענק מפחיד ומסוכן, מתחבאת בתוך גומחה נסתרת שלא ראיתי דוגמתה מעולם, מתים מסויימים שהטרידו אותי בעודם בחיים פוקדים ומטרידים אותי בחלומות ועוד כהנה וכהנה.
חלום אחד ומיוחד היה החלום שבו הלכתי לחפש את דוד המלך. עברתי גבעות עם טרסות ועל כל אחת מהן עומדות כבשים עם תלתלים מזהב אמיתי, מסתכלת במחזה המומה וממשיכה בחיפושים. אחרי שהלכתי מרחק די ניכר אני מגיעה למקום שבו אני בטוחה שאמצא את דוד המלך. מגיעה לפסל ענק, רוחבו כבית, ראשו בשמיים, צבעו כהה מעין ארד, אך לאכזבתי, למרות החוויה המיוחדת, מצאתי "רק" את שאול המלך.
בחלום אחר אני מסתתרת עם שניים משלושת ילדיי מאחורי חנות ברחוב מאד ראשי, מחפשת את בני כולי חרדה צועקת ובוכה. השמיים בצבע טורקיז חפים מכל עב, אני אחוזת אימה כל כך איומה מהידיעה שבעוד רגע קט יגיעו המוני מטוסים וימטירו פצצות גרעיניות מעל, ובאמת השמיים מתכסים בשורות שורות של מטוסים.
בחלום נוסף אני ובעלי חלק מקבוצת מטיילים בארצות-הברית, מרביתם אינם מוכרים, מלבד עוד זוג ואדם נוסף שהכרתי בילדותי באופן שטחי, בעל שם משמעותי: משיח. באמצע רחוב סואן מאחורי מעקה אבן בגובה אדם, עומדים צפופים המוני סוסים חומים, לפתע אנו נמצאים בתוך חדר קטן שבו אנו שוהים ומוצאים שק ניילון שקוף וענק מלא בדם אדם ורק "משיח" מבין ויודע מדוע.
למרות שבתחושה שלי לכל אחד מהחלומות שתיארתי יש משקל או מסר, לא הצלחתי להבין או לתרגם אף אחד מהם, מלבד אחד.
בשירו של שלמה ארצי: "רוב הזמן את אשתי", המשפט שאני מאד אוהבת ובו בחרתי לעטר כשם לסיפורי: "כל פירוש לחלום הוא מעל לכוחי..".
לילה אחד בחודש אפריל של שנת 1996, הגיע לבקר קרוב משפחה מדרגה ראשונה. הקרוב, טיפוס דוחה במיוחד בעיני, משך את הזמן בדיבורים עמוק לתוך הלילה, לא נותרה בידי הברירה ונאלצתי לאפשר לו לישון בביתי. לצורך העניין אקרא לו יוסי. יוסי היה גרוש עם שלושה ילדים ומבת זוגו האחרונה נולדו לו עוד שניים נוספים. מסיבה מסויימת שלא אציין כאן כדי לא לחשוף את האיש, השלטונות נלחמו עם הזוג בבית-משפט כדי להוציא מחסותם את הילדים, להעבירם באופן זמני למשפחה אומנת ולמסרם לאימוץ. בשעת לילה מאוחרת כאמור הלכנו לישון.
באיזה שהוא שלב אחרי שנרדמתי, הגיע החלום:
בתוך זוטובוס (כך קראנו למיניבוס בילדותנו) היינו נהג לא מוכר, אנוכי שלושה ילדים ועוד שישה ילדים. בחלום ברור לי שהילדים הללו הם ילדיו של יוסי. הזוטובוס דוהר במהירות עצומה, מתוך פחד שמא תקרה תאונה, אני צורחת על הנהג "סע לאט" ומתעוררת כשאני זוכרת.
כשהתעוררתי תהיתי לפשר החלום מספר רגעים ספורים וקצרים. עד היום אינני יודעת או מבינה איך בדיוק פירשתי את החלום, או בעצם את כמות הילדים לתאריך. היתה בי ידיעה מאד ברורה שביום 3.6 ז.א. השלושה ביוני, תתרחש תאונת דרכים שבה יהיו מעורבים ילדים. קמתי מהמיטה לאמבטיה ומשם למטבח עם תחושה קשה.
במטבח, ליד הדלפק, ישבו יוסי ובעלי שותים קפה שחור ומשוחחים. "בוקר טוב" ברכו אותי בחיוך. עניתי בברכה ומיד פניתי ליוסי ולצורכי בירור עם עצמי שאלתי: "תגיד? יש לך או לילדים שלך זימון לבית משפט או כל דבר אחר ביום ה- 3.6.?". יוסי לא הבין מה פשר השאלה, כיווץ את מצחו בתהייה וענה: "לא, המשפט ב- 28.5. למה? מה קרה?". סיפרתי להם על החלום המוזר, תוך שאני מציינת את התשובה שעלתה לי ומשמיטה את עניין התאונה. שניהם גיחכו ויוסי אמר: "מהבוקר את מתחילה עם השטויות שלך?". עמדתי מולם ובעיקשות אמרתי: "תגידו מה שאתם רוצים. אני אומרת לכם בוודאות, משהו יקרה ביום השלישי לשישי". רק אחר-כך סיפרתי לבעלי על עניין התאונה. הוא כמובן לא ממש התייחס.
כאמור היה זה חודש אפריל. בדרך הטבע החלום נשכח לאט ופרח מראשי עד שהגיע היום הזה, ומה שקרה החזיר לי את תמונות החלום והשיחה במטבח.
כמו בכל קיץ, הגיע הזמן לרשום את הקטנים לקייטנה. ערב לפני דיברנו וקבענו כי למחרת היום נלך אני והילדים למרכז הקהילתי, נרשם ונשלם. ספי הצטרף אלינו כי רצה כשנסיים את התהליך לקחת את המכונית. שמחים ועליזים נכנסנו למכונית, ספי ישב על ידי והקטנים מאחור. התנעתי את הרנו הקטנה ויצאנו לשכונה הקרובה, מרחק כמה מאות מטרים. בעודי נוהגת וכולנו מדברים, אני לא מורידה לרגע את העיניים מהכביש. נכנסת לרחוב הימני ונוסעת ישר. עוד כשלושים, ארבעים מטרים אפנה לרחוב השמאלי שיוביל אותי למרכז הקהילתי. שברולט לבנה, ארוכה וענקית מגיחה בפתאומיות מהעיקול. מהמהירות הגבוהה היא לא מספיקה להתיישר ונכנסת לנתיב שלי, הנגדי. בשניות המעטות אני קולטת את ההתרחשות, מבוהלת מצמידה בכח את ידי אל ההגה ובכל כוחי מורידה את הרגל על דוושת המעצור. המכונית חורקת בצרחה, ספי צועק לי: "אמא, ההגה", אני לא מגיבה , המומה, הוא מושך בכל כוחו את ההגה לכיוונו. בום ענק, הכל מסביבנו ובתוכנו מזדעזע, הראש שלי עף קדימה ואחורה ובחזרה, כל הצד השמאלי הפינתי פשוט נמעך, הכל נדם. אחוזת אימה ופחד אני בודקת קודם כל את הילדים, ברוך השם! הכל איתם בסדר רק מבוהלים. אני מרגיעה אותם, מברכת בשפה רפה את בני על תגובתו המהירה שהצילה את חיינו ויוצאת רותחת מכעס לנהגת המטורפת שכמעט וחיסלה משפחה שלמה. במכונית אני מגלה תינוק מבוהל בוכה וצורח בתוך כסא מיוחד.
רק בערב אני קולטת, היום הוא השלישי לשישי, אכן היתה תאונה עם ילדים כפי שצפיתי, לא עם ילדיו של יוסי אלא עם ילדיי ובזה כמובן טעיתי.
עד היום אני תוהה לעיתים, אם הפירוש לחלום הוא זה שנתן לו חיים. מה היה קורה למשל לו הייתי מפרשת, כמובן לו הייתי יודעת ומבינה, סתם טיול עם ילדים ונהג פזיז שהצלחתי להחזיר אל התלם.
יש סיפור מפורסם על פותר חלומות: בוקר אחד מגיעים אליו שני אנשים זרים זה לזה. שניהם חלמו חלום זהה. לזה ששילם פתר את החלום לטובה ולזה שלא, לרעה. שני הפתרונות התקיימו. ללמדך שמחשבות ומילים יוצרות מציאות.
כל הזכויות שמורות לאילנה קוסטיקה.
