סדקים

השקט הלילי פרץ את דלתות בדידותי.

האתמול נראה היה מופלא ומלא הבטחה, היום קדרו שמיי.

התנודות הקשות מעייפות ומשאירות אותי פגיעה וחסרת אונים, מול השדים המאיימים לטרוף אותי, שוב.

השפיות הבלתי מעורערת קיימת בכל תחום בחיי, ומעניקה רוגע חסר אמינות.

הפחד הסמוי מפני התפרצות חוזרת מעמידה בסימן שאלה את המציאות היומית.

באותו בוקר עטפה אותי השמחה, הרקידה את נפשי מול המוסיקה המופלאה שהתנגנה לה באופק.

הוצפתי אהבה אין סופית, ידעתי בכל נימי כי זו תחושת החיות האמיתית – ונסחפתי עד בלי די.

נפתחתי ואפשרתי לו לגעת בי. והמגע היה אמיתי ועמוק, מגע שרק מי שנתברך באהבה יכול להבין.

רגעי ההתעלות ותחושת החיבור איתו מנווטים לתוך ערפול חושים חד, שם בגבהים כולי בתוך שכרון רגשות. והוא איתי, מחבק, יודע, מרגיש, מקבל.

זרות התחושות וטריותן משאירות אותי פעמים רבות תוהה ומבולבלת.

ואז מגיעות השתיקות, סוג של דממה כפויה, אילוצים של חיים, קיומים נוספים.

נוצר חלל – וואקום.

המרווחים הללו הולכים ומתמלאים בזרזיפי רעל, כסדקים דקים בקרקעית הספינה. והרעל מחלחל וצובע את דפנותי בגוון עכור, מוכר כל כך וכל כך לא רצוי. את הפסיעות הקטנות לוקח לי זמן לגלות, וכשאני מבחינה בהן זה כבר מאוחר מידי, הם כבר כאן, החרצולים שלי.

היו ימים שהיתי אורחת בממלכת החרצולים, תפקדתי בדיוק לפי הכללים שלהם, מתוך תקווה לקבל הכרה, תשומת לב, אולי הגנה? וככל שדבקתי בחוקיהם כך נדרשתי לצייתנות יתר, עד שפקע המיתר.

הכדורים עזרו לי להקהות את תחושת החידלון האין סופית. אך אחיזתם בי לא פסקה.

כל זה היה מזמן, בעבר הרחוק, נכון להיום חשפתי את פניהם לאור ורובם נשרפו כליל באותו הרגע.

סוג של דרקולות בזעיר אנפין, לי יש את המתכון להכניע אותם, לא לתת להם לחזור ולרתום אותי תחת מרותם. ובכל זאת הם כאן היום, אמנם אלו רק שרידים, ואני יודעת שיתפוגגו עם קרני השמש הראשונות.

בכל זאת קיומם הרגיעי במרחב הפנימי שלי, מפחיד.

פחד מסוכן, הוא עלול להוביל להרס ההוא, לדרך ללא מוצא.

כתוב לי במחברת התמיכה לא להישאר לבד כשזה קורה, וכל מה שאני רוצה זה אותו כאן לידי, מחבק ושומר עלי. והוא לא, יש לו חיים.

אני מתארגנת למאבק מתמשך לתוך הלילה, לשעות החביבות עליהם, יש לי כלי כתיבה, כוס קפה וסיגריות, וכולי בכוננות, יודעת שזה עוד מאבק לחיים.

גם היום אני אנצח,

גם היום מקווה שזו הפעם האחרונה.

גם היום אפלח ביתד האמונה את ליבם.

כל הזכויות שמורות ל – נ.ר.