אמא

ואז, יום אחד אמא נפטרה, יום רגיל לגמרי שום גשם של דגים,או אפוקליפסה או משהו מהסוג הזה. ואני, מתגעגעת אלייך, באמת שכן.

כבר שבוע בלעדייך אך כל יום איתך.

רוצה לספר לך שעכשיו קשה לי יותר מתמיד, עכשיו כשאת לא כאן

ואני סגורה בתוך עצמי.

המון אנשים הגיעו בבית בשיבעה כולם אהבו אותך, שמעתי כל כך

הרבה סיפורים כי רק להקשיב יכולתי, קולי נעלם ויש לי כל כך הרבה לכתוב

אבל זה לא בדיוק יזרום.

לאורך כל הדרך הקשה שמרת על אופטימיות וחוש הומור, נשאת כאבים,

מוגבלויות באיפוק בלתי רגיל, לא יודעת מאיפה היו לך הכוחות בכלל

דבר שעורר הערכה כלפייך מהצוות הרפואי וזיכה אותך בשבחים,ביחס חם

אמרו שאת ה׳קשישה׳ הכי חביבה שנתקלו בה לאחרונה.

אומרים שאת תקופת החיים הכי ארוכה מבלים עם אח,אחות,הורים

ולי היתה הזכות לבלות איתך המון שנים הן כילדה, הן כאישה נשואה

עם בעל ושלושה מופלאים.

בחייו של כל ילד יש חלל ריק המחכה להתמלא בבטחון עצמי גדול יותר

למרות שאני ילדה גדולה לי את חסרה ובור עמוק נפער בנשמתי

בשל העדרותך, קשה לי לקבל להשלים שאת אינך ורק בזכרון ובליבי

נותר מקומך.

ממאן הלב להאמין למה? מדוע הלכת לי כך אם אהובה ואוהבת

וכך במכה חטופה שירת חייך פסקה ונותר בי חלל ולא הייתי מוכנה לזה

כלל וכלל.

ועכשיו את ואבא, משייטים לכם שם בין העננים ועלינו מטה מסתכלים

משגיחים ושומרים.

עצוב לי בלעדייך אמא

ואני מתגעגעת.

09.04.03