על קבר הבת / ואת אינך

על קבר הבת

עומד, מוכה הלם

לא מצליח לחשוב אחרת

מדמיין אותה הדקה הנעצרת

וכך עלייך צו האל...

ועליי מכביד ייסוריו

וכך עלייך צו האל...

וכל הטוב שבעולם עזב

ואת אינך... ואת אינך...

על קבר בתי

אבכה כל חיי

שלוותי נצרבה באש

אשר כפתה עצמה עליי

ואיך אמשיך? ומדוע כך?

ואימתי?

ואת אינך... ואת אינך...

על קבר הבת

פוקח את עיני בלאט

הרוח נושבת -

לציפורים תגל סודה

הערגה גופי עוטפת

הכיסופים אלי פנייך, ילדה

ערב רד על מצבות חקוקות שם

ואור קטן מליבן בוקע

ואת אינך... ואת אינך...

בתי את, שלי

עלייך אחלום כל דקה בחיי

תנומתך מכה בי אבן

מה רבו צרים עליי

קחי אותי, ואמשיך בדרך לצעוד

פני לי מקום ליד משכנך

חכי לי בתי, ואמשיך אבא אוהב להיות

אבה ליום מותי, אבה אני עד כלות...

ואת אינך... ואת אינך...