"מר אוסטרובסקי", "מר אסטרובסקי", ניסה פוק הצנום בחליפתו המגוהצת ופניו המכורכמות, להסב את תשומת ליבו של האדון גדול המידות, שמיהר בפסיעות ענקיות בחליפת שלושה חלקים מהודרת ונכנס למשרדו המפואר.
מר אוסטרובסקי טרק את הדלת בפני פוק, מוחו היה טרוד בעניינים שברומו של עולם, אין לו פנאי לזוטות ודברי הבל. מיד ללא שהות התיישב מאחורי שולחן רחב מידות, שעליו נערמו ניירות, חוזים ומכתבים, הרים את שפופרת הטלפון ופצח בשטף קולי וחד לעבר מאין דהו שמן הסתם התכווץ לו בעבר השני של הקו. מר אוסטרובסקי היה אדם ידוע ומכובד בקהילה, הייתה לו אישה גדולה, התואמת את מידותיו והתנהלותו קצרת הסבלנות, וילד אחד שאותו דאג לפנק ולטפח למען עתיד החברות שבבעלותו, ועל כן שלח אותו ללימודים גבוהים מעבר לים, לקבל חינוך של חוץ לארץ. הם גרו בבית רחב מידות באזור הטוב ביותר בעיר, חובותיו החברתיים היוו חלק בלתי נפרד משגרתו.
את יומו התחיל מוקדם בבוקר אחרי מספר שעות שינה מועטות, בחלוק משי כחול היה יושב לארוחת הבוקר שמוכנה הייתה מבעוד מועד, תפריט עשיר ומכובד היאה לאדם היוצא לעמלו, היה בולע ובולס וממשיך לנגוס בשארית לחמניה או עוגה חמה בזמן שפרד, משרתו האישי, חמור הסבר, שקד על מלבושו וקשר עניבתו. את יום עבודתו סיים בשעות הערב המאוחרות והיה ממהר לביתו לקבלת פנים זו או אחרת, אשר עליה עמלה זוגתו שתחייה, לכבוד עוד אחד מאנשי שלומו או שלמונו.
מר אוסטרובסקי קיבל בירושה חברה קטנה וצולעת ובכוחותיו וכשרון המסחר שלו, הצליח להחזיר עטרה ליושנה ואף לפתוח סניפים נוספים ברחבי העולם. כל מקורביו העריצוהו, ספק אם בשל גודל גופו או בעבור גודל ממונו, אך למעשה היה אדם מאוס ולא חביב על הבריות. מעולם לא פתח ליבו למעשי צדקה ולא את כיסו למצוות, שיקוליו היו תמיד כלכליים, היכן שלא ראה רווח מידי לא מצא עניין להשקעה.
בצהריי יום אחד יצא מלווה בפוק המסור, לפגישה חשובה במגדלי העיר, כשיצא מהחניון לכיוון המעלית השקופה שמע בחצי אוזן מוסיקה רכה ומלטפת, אך מיד גירשה מעליו בהנף יד וחזר למחשבות מעשיות לקראת הפגישה החשובה.
פוק התמהמה עוד דקה בכניסה למעלית, קשה היה לו לנתק עצמו מקסמה של המנגינה.
הישיבה התארכה אל תוך הלילה, כשיצאו היה פוק מותש אך עדיין מסור בכל כוונותיו, מר אוסטרובסקי אנרגטי מתמיד מיהר לצאת לכיוון המכונית.
שוב עטפה המוסיקה הנוגה את שניהם, הפעם משהו בלתי מוסבר גרם למר אוסטרובסקי
לעצור מתנופתו ולהקשיב. המנגינה כמו כבלה אותו אליה ומשכה לכיוונו של החלילן העומד בקרן רחוב ומפיק צלילים שמימיים, נראה כי המוסיקה זרמה הישר ממעון השכינה. שניהם עמדו כנטועים במקומם, יחד עם קהל רב של שבויים, הדבוקים בעבותות נסתרים ללא יכולת תנועה. מר אוסטרובסקי הביט בפניו המוארות של המוסיקאי ותמהה לעצמו "איך יתכן שיש לו לאדם זה את הפנאי והשלווה לעמוד כך שעות, האם אין לו אחריות, אין לו משפחה לפרנס, איזו חוצפה יש לו".
פוק מיהר ושלח מספר מטבעות לתוך תיבת החליל המונחת על המדרכה, צליל המטבעות הנוקשות העיר את מר אוסטרובסקי משרעפיו, הוא פנה אל החלילן והציע לו לבוא למעונו ולהנעים לאורחיו בנגינתו, החלילן לא שמע את דבריו, סחוף היה בהשראה ונתון כל כולו ליצירתו. מר אוסטרובסקי חשב כי אולי לא הציע מספיק ממון, על מנת להסב את תשומת ליבו הוסיף והעלה את המחיר שנקב, אך החלילן בשלו.
פוק הבחין, ברעד קל, כי אדונו מעלה חימה ודעתו מאוד לא נוחה מחוסר התגובה לה זכה מאותו בטלן חסר אחריות. בדברי נועם וניסיונות התרפסות, מלמל פוק כמה משפטים על התחייבויות נוספות ולוח זמנים צפוף שעוד נכון להם, מר אוסטרובסקי שלא היה מורגל בהתעלמות, סרב להתרצות, הפעם הרעים בקולו ודרש כי תפסק הנגינה ומיד.
החלילן כמו ניעור מחלום הפסיק בבהלה, כל הקהל העצום שסביבו נדהם מניתוק שלשלאות הקסם הפתאומי. דממה נפלה על הרחוב. או אז חזר מר אוסטרובסקי על הצעתו הנדיבה וציפה למחיאות כפיים מהציבור הערצה והסכמה ברורה מצד החלילן.
מה הופתע לגלות כי טבעת ההמון שסביבו מתהדקת, האכזבה שפשטה בקהל הניע אותו למעשה נקמה. הגביר המכובד מצא עצמו חסר אונים ומושפל מול תגובה כה בלתי צפויה.
רגע לפני שחשב ההמון לכלות את זעמו, הרים החלילן את ידיו לעבר הקהל הרב, חייך ואמר לאיש בחליפת שלושת החלקים : " מעדיף אני חסרון כיס של מאה זהובים ולהיות עשיר במאה חברים".
באותו הרגע נפתח שביל בהמון והאיש גדול המידות גרר עצמו בתדהמה לצידו השני של הרחוב כמנודה.
כשהצליח להחזיר לעצמו חלק מעשתונותיו, ביקש לחזור ולהיזכר במטלותיו שאולי הן תחזרנה לו את כבודו הרמוס, הפעם פוק כבר לא היה שם לנווט את מעשיו, פרד לא תיקן את עניבתו ואיש לא עמד שם לשרתו, דרכו התבלבלה עליו.
ואם פעם תמצאו עצמכם כבולים כבלי קסם באותו הרחוב, יתכן ותראו חלילן שפניו מוארות ולצידו אדם כבד גוף האוסף מעות מהציבור השבוי.
כל הזכויות שמורות ל נ.ה.ר
