דמעות של ילדה קטנה

ושוב הגיע  יום השואה -

ושוב דמעות של ילדה קטנה

נשפכות מעיני אישה זקנה,

לחשוב על זוועות  העבר

היא- כה  רוצה

ואת עצמה ממש מכריחה!

לעסוק ביום -יום  בחיים

ובוודאי לא לעסוק

 בגורלם של משפחתה -  המתים !

אך לשכוח אינה יכולה

וחייבת לכתוב

היא ממש  צריכה

את ששמעה לפני כשנה:

היה זה בליל יום השואה!

רודפים אותה –

הדברים –שאמר

אחד האישים היותר נכבדים,

ולא היו נחוצים שתדע ,

ועדיף היה שתישאר בבורותה !

וידעה הילדה כל השנים

כי כך נספו אחיה  וההורים

וחשבה בתומתה כי

התביישו שם אמנם

עירומים...

וזעקו  הקורבנות  בהיחנקם:

"שמע ישראל"!

ככל  היהודים-בצר להם!

ו"התקלחו בגז"  בהילקחם

ויותר לא חשבתי

כי שותקתי...

העשן  שהיתמר

"לא  היה  עסקם"

של הקרבנות הי"ד...

ומסכנים היו

מי מהיהודים

שפינו (אולי) את עפרם...

אך הם...

כבר ברקיע  רחפו,

ועלי הם משמים שמרו !

בא  הנשיא

ונאם  ונאם

וסבר שהיה צריך לספר

בפרוטרוט-את התלאות

הזוועתיות,

שעברו בתוך "המקלחות"!

זה היה בשנה שעברה -

ולקח הוא לי בזאת

כל תקווה –של הדחקה-

של אשליה ,

של אי – ידיעה

של ילדה

כך אני  מאמינה.

וכך אמר:

"הם סבלו סבל נורא,

מתוך מצוקה-

בגלל חוסר חמצן-

עד לחניקתם.

למה ניפץ לי האשליה ?

האם היה  שם ?

בוודאי טעה !?!

ושמא דברים נכונים שמע !

ואם אכן זאת שמע -

למה לספר, לנכון מצא ?

לא מספיק כאב

היה- במה  שקרה ?

מי שידע ידע –

ומי שלא- היה חי חייו

ימים לא נרגעתי...

מאין לנשיא החוצפה

לנפץ לי האשליה...

הם עלו לשמים בסערה

כמו אליהו הנביא!

ואמרו תפילה לעילוי הנשמה!

הם היו זכים וטהורים

כך אני מאמינה !

שהשאירו

כאן תינוקות  וילדים יתומים

גלמודים  בעולם !

איזה עולם...

הנאיביות של הילדה

בגופה של האישה

לא יכלה לשאת הידיעה

ומבקשת סליחה

על ההדחקה(?)

בגלל האמונה

שאותה ניחמה...