בדידות בלעדיה

הוא ישב שם שעות והביט בדקות

מה כבר יכול היה לקרות

הוא חיכה לעניין ושיחק עם הזמן

הוא ידע שהלכה ואולי לא תחזור לעולם

כל חומה שבנה בשנייה התנפצה

הוא רצה רק אותה

לא ראה מלבדה

געגוע שאוחז לא עוזב

ולב שנשבר לא משלים עם הכאב

דמעה שנפלה לא תוכל לחזור יותר

וזיכרון שנטמן לנצח יישאר

בדידות בלעדיה, קורא ואין שומע

כי כל קול שלא שלה כאילו לא נוגע...

והערב ירד הוא ישב שם לבד

ואפשרות לראות אחרת נשמטה מעיניו

והזמן ירפא הם אמרו לו עוד תראה...

והוא לא יכול לראות איך זה ישתנה

ריקנות עטפה אותו וכאילו אין עולם

והכל מסביב לאט נעלם

איך חוזרים ולאן בכלל הולכים

מה עושים כשמאבדים מה עושים

הוא לא איתה יותר אבל מה איתו

מה קרה שהוא לא מכיר את עצמו

הוא יחזור עם הזמן

והיא תהיה לא מלבד זיכרון שנטמן

הדמעה תשאר, אך הכאב ישתחרר

והגעגוע יימצא מקום אחר.

ועוד דלת תיסגר ותיפתח חדשה

ועם הוא יודה בכך

תמיד תשאר לה פינה....