כְּשֶמֵתִים עָצוּב

כְּשֶמֵתִים עָצוּב  / יהושע רוזנברג

לֹא רַק בְּאֶמְצַע הַתַּמּוּז

לָמוּת עָצוּב 

הֵן אַתְּ הָלַכְתְּ בַּחֹרֶף

בְּטֶרֶם קַיִץ

בְּיוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל 

וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל

מִכַּרְמֶל וּמִמֶּנִּי.

הֵן אַתְּ הָלַכְתְּ בַּחֹרֶף

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים  

עֲצֵי הַשָּׁקֵד הֵנִיפוּ אֶת  עֲלֵיהֶם  

בְּגַאֲוָה יְרַקְרַקָּה   

נָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ

וּמְטַר גֶּשֶׁם בּוֹכֶה 

הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ 

אֲשֶׁר אֵלֶיהָ שַׁבְתְּ

וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ  

וְצִרְצָרִים נָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה.  

הֵן אַתְּ הָלַכְתְּ בַּחֹרֶף

בְּטֶרֶם לִבְלְבוּ פִּרְחֵי אָבִיב,

וּמֵאָז שָׂדַי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ,

גִּשְׁמֵי נְדָבוֹת, עָנָן חוֹלֵף,

צִפֳּרִים שָׁרוֹת  

אוֹתָךְ מַזְכִּרִים   

עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה, כָּל עֲצֵי יָעַר וַאֲנִי

אֵלַיִךְ מִתְגַּעְגְּעִים

תַּלְמֵי-חָרִישׁ, פְּרָחִים וִירַק דֶּשֶׁא  

לָךְ  מְחַכִּים.