חזרה ליצירות
סיפורים

לילה

עדן | (06/05/2007 21:47) | 92 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אחרי שסימה את מטלות היום, הילדים ישנים, הטלויזיה דלוקה בסלון כדי למלא את  הבדידות השוררת בבית והאורות עמומים היא מתישבת.
 
כל לילה, אחרי שהעולם נרדם, האורות כבים והירח הוא המאור היחיד,
היא יושבת ומחכה.
יושבת מול המסך של הקופסא החכמה שקנתה לא מכבר ומחכה.
מחכה לאות, סימן.
מחכה לו שיעלה.
מחכה לסימן ממנו, מהאיש שהפיח בה חיים.
 
בוהה בנקודה בלתי נראית, לא נכנסת לאתרים, לא משוחחת עם אנשים, בוהה בלי מחשבות.
מרוקנת.
 
כל לילה השעון מראה על חצות, הדקות עוברות לאט כמו זוחלות בכוונה והיא מחכה לפנייתו אליה.
ימים חולפים, שבועות והיא חיה את הלילה.
במשך היום מתנהלת כרובוט, מתוך אין ברירה, ממלאת את משימותיה, עובדת, מגדלת את בניה ובערב מתישבת בבדידותה מול הקופסא הקרה.
 
לא יוצאת, לא מכירה אנשים חדשים, לא מתרועעת. חוששת שמה תפסיד רגע מיוחל שבו הוא יכנס למסנג'ר וישוחח עימה ולו מילה גנובה אחת, טיפה של תשומת לב.
מתבודדת ואף אחד לא יודע איך מעבירה את לילותיה.
לפנות בוקר זוחלת למיטתה הקרה, מחבקת את הכרית ובוכה.
 
לחבריה ומשפחתה מספרת שיוצאת, שהכירה את הזה וההוא, מחייכת ומשחקת את ההצגה המתבקשת.
כל חלון שנפתח מולה מקפיץ אותה לשניה ומוכיח לה שהיא עדיין בין החיים.
 
אחרי כמה חודשים מלאי ציפיה, כמיהה ורצון לחוש שוב את אותן התחושות, אחרי שהבינה שעליה להרפות ולהמשיך בחייה.
אחרי כמה חודשים בהם הסתובבה בעיניים לאות, לילות ללא שינה ומחשבות אין קץ החליטה בכוחות שלא ידעה מהיכן הגיעו להפסיק לחכות.
 
ואז,
אחרי שכלו כל הקיצים, הוא עלה מולה, כמו קרא את מחשבותיה.
ליבה החסיר פעימה.
ישבה שעות ארוכות ובהתה בשמו מולה עד שפנה אליה בקריאה קצרה.
 
"ערב טוב", כתב.
"ערב טוב גם לך" , ענתה כאילו לא חיכתה לו כלל...
 
וכמו לא חלפו חודשים השיחה קלחה בהומור ובציניות אופייניים.
וכמו אז, גם עכשו, חייכה, צחקה והרגישה בחיים.
 
ואחרי שנפרדו ישבה עוד לילות ארוכים בציפייה לכמה דקות גנובות עם אהובה.
 
 

תגובות

חזרה ליצירות