הבנה

תפסיק להביט בי

 כאילו כבר הכל ברור

ואל תחשוב שאני לא יודעת

ששום דבר לא סגור

אני סוגרת את הדלת אחרי

בידיעה אחת ברורה

שלא תרוץ במדרגות ותקרא לי לעצור

לא חושבת ל רגע שזה באמת יקרה

אבל מודה שמאמינה

בתוך תוכי

שמשהו ישתנה

הולכת בדרך שאני כל כך מכירה

זו שלא מובילה אותי כנראה לשום מקום

הולכת ועדיין מקווה

שיבוא היום

ואתפכח לפחות

חולפת מחשבה

גם אם לרגע קצר

שזו הדרך הנכונה

ורוצה להאמין שיהיה יותר טוב מחר

אבל אז שוב נזכרת באותה תמונה בחדר

זו שאני לא יכולה לפרש בשום דרך אחרת

ובשקט שלי אני מתכנסת

ומנסה לפתור את החידה

איך נכנסת בדלת

ולמה לא השארת אותה פתוחה

עכשיו כבר ברור לי

ויודעת טוב מתמיד

שמכאן והלאה זו רק אני