וְשׁוּב הִגִּיעַ הַתַּמּוּז

וְשׁוּב הִגִּיעַ הַתַּמּוּז / יהושע רוזנברג

וְשׁוּב הִגִּיעַ הַתַּמּוּז

עָבַר קָצִיר, תַּם פֶּרַח

נִצָּה הָיְתָה לְבֹסֶר גֹּמֵל

עֵץ הַשָּׂדֶה נָשָׂא פִרְיוֹ

תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם

בַּיּוֹם הַחֲמִשִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אוֹתִי

וְאַתְּ אֵינֵךְ עִמִּי.

יוֹם מָחָר גָּדוֹל יִהְיֶה יֶתֶר מְאֹד 

וְאוֹר הַחַמָּה שִׁבְעָתַיִם

וּמָתוֹק הָאוֹר

וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ

אֲבָל חֶסְרוֹנֵךְ הֶחְשִׁיךְ יוֹמִי

וּתְבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי עוֹד.

לִהַט הַיּוֹם הַבָּא, אֲשֶׁר אוּר לוֹ

נִתְּכָה כְּאֵשׁ לֶהָבָה חֲמָתוֹ

בֹּקֶר הוּא בֹעֵר כַּתַּנּוּר

וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן

רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ

רוּחַ בָּעֵר יוֹמָם וָלַיְלָה

נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ

צִיָּה גַם חֹם גָּזְלוּ מֵימֵי חַיִּים

הֲתִּהְיֶה לָאֲדָמָה עֶדְנָה אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ?

זִכְרוֹנֵךְ לִי כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר

כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר

חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי בָּךְ.

לֹא אֶבְכֶּה בִּבְכִי תַּמּוּז

אֲיַחֵל עַד כְּלוֹת הַקָּיִץ

אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי עַד מוֹת אָב וֶאֱלוּל

עַד יָשׁוּבוּ יְמֵי חָרְפִּי

וְכַמָּטָר עַל גֵּז, כִּרְבִיבִים, תְּהִי נֶחָמָתִי.