הבלים ואמיתות

 הבלים ואמיתות

אומרים לי:

חבל לחשוב על העבר-לא ייצא מזה כלום

כל המחשבות שלך  -שליליות

תשמחי  עם מה שיש לך –במקום לילל

מה כבר הבנת בתור תינוקת...

העיקר ההווה!

תראי איך אחרים סובלים!

חבל לבכות –על חלב שנשפך

לי יש הורים זקנים-אל תשאלי...

ועוד...

שכלתנות?!

ואיפה הרגש?

ואני מרגישה:

שהמחשבות לא מפסיקות

שהילדות נגזלה

שהאבל לא נגמר

שהשמחה לא שלמה

שההפסד איום ונורא

שהדרך אבודה...

ממתי ישתווה השכל לרגש?!

ואמר פילוסוף אחד:

"ללב הגיון משלו

שהשכל אינו מסוגל לתפוס

באופן הגיוני"