|
אתמול בשעה טובה נפתחה שנת הלימודים התשס"ו. אך השאלה האמיתית היא האם בהחלט טוב שנפתחה שנת הלימודים בכלל? האם יש עוד סיכוי, ועוד הקלוש שבהם, שבני-הנוער, הדורות שיירשו את מקומנו, יישתנו? האם הבורות האינפנטילית הזו, שכל-כך מאפיינת את הנוער העכשווי, תיעלם לפתע? האם ישנה דרך למנוע בורות שכזו, למנוע זילזול טוטאלי כל-כך במורים, תחילה, ואח"כ במפקדים בצבא?
אתמול חזרתי מפעילות שנערכה על-ידי בית-סיפרי. ללא כל צורך בשחצנות, הנני מסוגל לומר בצורה בטוחה כי ביה"ס שלי נחשב לאחד מבתי-הספר היותר יוקרתיים במדינת-ישראל, שלא לדבר על העובדה שזהו בי"ס פרטי. משכורות המורים? אף הן בהתאם. עם זאת, אתמול נשטפו עיניי במים עכורים ושחורים. נחשפתי לאמת המרה, לאותה הבורות המצחיקה, מחד, והטיפשותית-אינפנטילית, מאידך. מדריכה, אדם בוגר, ניסתה להעביר פעילות במוזיאון. אודה ואומר שהתנאים ההתחלתיים אינם בדיוק תנאים בהם אפשר להתגאות: שבוע עמוס באימונים צבאיים מפרכים, נוער עייף, מסגרת צבאית נוקשה- כל אלו יכולים לשמש כתירוצים. אך אדם, שחווה את הצבא על בשרו, יכול להסכים איתי שאסור להשתמש לעולם בתירוצים- צריך לקחת אחריות.
לבטח תוהים אתם מה עשו אותם בני-נוער. הערותיהם האינפנטיליות פשוט הכעיסו אותי. נכון, בהתחלה זה מצחיק. אח"כ, זה רק מראה על ילדותיות חסרת תקנה. אי-אפשר להעביר פעילות פשוטה אודות תולדות המדינה לנערים מבוגרים, שעולים עתה לכיתה י"א- שביעיסטים. המצב נורא, ללא עוררין.
אך אין על מי לשים את האחריות הישירה להתנהגות זו. המדריכה? היא ביצעה את עבודתה נאמנה. הקבוצה הורכבה מבני-נוער שלא בדיוק ייזכו לייצג את מדינתנו? כשהם סולקו, או נרדמו במקרה הטוב, הרעש וההערות פשוט המשיכו. אם תשאלו אותם על ההתנתקות, תגלו מצב מזוויע עוד יותר. מסתבר שהם לובשים סרט כחול-לבן, התומך בהתנתקות, רק מכיוון שידיעתם כל-כך ענייה, עד כי טענותיהם הם רק כדורי סרק מטומטמים. מסתבר שמחציתם כלל לא טרחו לראות חדשות ביובל האחרון! המצב האירוני הזה, מזכיר לי את התפקדות חברי מפלגת העבודה, שכלל לא נבראו ולא היו. כנראה, שמזה מורכב השמאל העכשווי באמת...
ואילו מה עם המורים? הם, אינם אשמים. רק בצורה שולית. הרי מעליהם ישנם בכירים, שמצבם השיכלי, לא שונה בהרבה ממצבם השיכלי של אותם בורים צעירים. כמה שכואב לי להשמיע את הביטוי הקיצוני הזה, זה נכון. אותם הבכירים, הם אלו שאחראים לתוכן הדברים שנלמדים בכיתות, הם אחראים לרפורמה בחינוך- הם אחראיים לכל! הבעיה- הם רחוקים בהבנתם מהבנת המצב האמיתי. רחוקים מאוד. לעולם לא יצא לי, או לחבריי, לראות בכיר ממערכת החינוך מגיע לביה"ס, סורק את המצב ושומע הערות. מעולם. המצב בבתי-הספר האחרים לא טוב בהרבה. והסיבה לכך, היא שתמיד אפשר להגיע לאיזה בי"ס ירושלמי מושלם- קרוב לבית- לדפוק חיוכים למצלמות ב-1 בספטמבר ולחזור לענייני השאר. זו הזנחה לשמה! המדינה זונחת את הנוער! היא מזניחה אותו לטובת שרה, שעסוקה בריבים הפוליטיים שלה במקום לבצע את עבודתה! היא זונחת את הנוער לטובת בכירים, שמעולם לא היו בביה"ס, פרט ל-12 שנות לימודיהם.
באופן טבעי, ההוראות שהמורים מקבלים, הן הוראות חסרות ביסוס. הוראות סרק. ובצורה טיבעית, אותם מורים נמנעים מלהתעמת עם בני-הנוער. והבעיה האמיתית היא שאי-אפשר להפוך את כלל החינוך לחינוך מילטריסטי צבאי לשמו- עם מפקדים צעקניים והוראות משמעת מדוייקות. לא ניתן לאפשר זאת מכיוון שגם כך נאבד את הנוער. הנוער כבר שחוק, מחד- מההזנחה של המדינה ומאידך- מהפחד שבסופו של דבר הם ייזכו, כביכול, לחינוך מילטריסטי קשוח, שיהפוך אותם לחסרי רגש, דימיון ויכולת התפתחותית כלשהי.
הפיתרון, הוא פיתרון קיים. הוא ידוע לכולם. העניין הוא שהמורים, כמו גם הבכירים, מהססים להשתמש בו, מכיוון שהם חוששים מריקושטים למינהם: הם חוששים שהדבר ייצור בעיה נוספת, גדולה בהרבה, במקום לתרום לבעיה הקיימת גם כך. קשיחות, זו התשובה האמיתית.
כמו בצבא, גם המורים יכולים להתקשח במידה מסויימת. לא, זה לא מחייב הוראה מפורשת, אשר כוללת בירוקרטיה אינסופית במשרד החינוך. הדבר יכול לבוא בפירוש על חשבון סגנון ההוראה של כל מורה. כל מדריך מתחיל בארץ זו, יודע שבמקצוע ההוראה דרושה אסרטיביות מסויימת, אשר נעלמה כליל בסגנון ההוראה של המורים המודרניים. נכון, קשיחות תגרור אחריה הערות שמטרתן תהיה להראות כי הנוער הוא נוער תמים, לא פוגע אלא רק פגיע. אך האמת מסתתרת מאחורי כל אותן ההערות: יש לנו נוער בור, ברובו כמובן, שפרט לבגדים וקניות לא הרבה מדאיג אותו. בכלל זה, גם ההתנתקות. אך בעוד שנה-שנתיים, יהיה זה אותו נוער שיקבע גורל של מדינה שלמה, נוער שיתחיל להצביע ויהיה באפשרותו לתת את קולו לכל מפלגה. אם הננו רוצים וגם דורשים גורל טוב למדינתנו, לפחות טוב מזה שפוקד אותה עתה, עלינו לדאוג לרפורמה הפשוטה הזו כבר עכשיו. עתה, זו התקופה הטובה ביותר להתחיל להקשיח שיעורים שונים. המורים, כמו גם ההורים יתפלאו כמה שהקשיחות רק תחזק את הנוער, תגרום לו להחכים ולהקשיב בשיעורים- ואני בטוח שזה טוב בהרבה מלישון בהם, כפי שזה היה מורגל עד כה. הקשיחות- היא שתביא לשיפור בסיסי ברמת המשמעת- זאת מבלי לינקוף ולו אצבע אחת. הקשיחות- היא זו שתחזיר למורים את כבודם האבוד, את ההבנה שהמורה איננו חברו של התלמיד, אלא מורו: בוגר בהרבה, שלא לדבר על חכם. הקשיחות היא שתביא לידי כך שבהוראה מפורשת של המורה, תלמידים ייראו בזה כפקודה ולא כהצעה. וזו רק ההתחלה...
עלינו להיות כנים עם עצמנו- הנוער של היום איננו בדיוק הנוער אותו תיארנו לעצמנו. נוער בור ברובו, שכושל בהבנת דברים בסיסיים, שעליו לדעת כבר בגיל המסויים הזה, בו הוא נמצא. הנוער שואף לעבור תהליכים התפתחותיים, אך הדבר איננו בטווח המציאות, כל עוד המדינה ממשיכה להזניח את הנוער ומפקידה תפקידים משמעותיים רבים- הקובעים את עתידם של בני-הנוער הישראלים- בידי פוליטיקאים חסרי-ניסיון שאת ביה"ס לא ראו מאז שהיו שמיניסטים. ורק בגלל סיבה זו, עלינו להתגבר על מהמורות הדרך בעצמנו- כי הישועה לא תגיע מהמדינה. לפחות לא בזמן הקרוב. על-כן, כבר עכשיו בתחילת שנת-הלימודים, המורים וההורים לסירוגין צריכים לתפוס את עצמם בידיים מייד. עליהם להקשיח את התנהגותם כבר עכשיו- מכיוון שזהו המוצא. המוצא לפתרון בעיות האלימות בבתי-הספר, המוצא לסיוע לתלמידים לרכוש ידע נוסף וחשוב, ולא להירתע מכך. אם באמת אכפת לכם, הרפורמה האמיתית תלויה בכם, ותוצאותיה תלויים רק בכם! לא בפוליטיקאים שחוקים, אשר שוכחים את תפקידם מייד כשמתחילה הסתערות פוליטית המונית על נושא כזה או אחר. על-כן, הרפורמה בחינוך הכללי התחילה. אתם, אתם התחלתם אותה... |
