קנאה לריק
אלו שלושה ספורים שהם כספור אחד.הספור הוא על קנאה לשווא.
קנאה שלי באשה אחרת,קנאה של איש מוכר לי היטב בי,וקנאה של אישה/בחורה זרה לחלוטין זרה –בי –שכלם לא ידעו ,כמה הקנאה אוכלת את הלב והנשמה והכל בכדי-לריק.
עם מעט מאמץ,אפשר למצוא ספורים כאלה,בחיי יום יום ללא ספור,אך הסתפקתי בשלושה אלה.
אפשר ללמוד מוסר השכל מהספורים ,ועל כן אני מביאה אותם לכל.
ספור ראשון
אשה אחת, בקבוצת תמיכה של השואה,ספרה,כי יש לה אחות תאומה זהה,ובמהלך הפגישות,ספרה מחד על תלאות איומות שעברו,היא ואחותה, ואיך ניצלו על ידי נסים ונפלאות, מנסויי תאומים זהים.
מאידך-איך לעולם- עד היום לא נפרדו שתיהן - ואחת יודעת הכל על השנייה,ואחת חשה את השנייה.
כיום הן חיות אמנם בארצות שונות,אך מדברות יום יום,ומתראות לעתים קרובות,והן קרובות בלב ובנפש!
ואני-מבטלת כאילו את הנוראות אותם עברו,וחושבת תדירות-כל תקופת קיום החוג, רק על הקרבה הנפלאה של האחיות בלב ובנפש!!!
כי לי אין קרבה כזאת כלל וכלל ואני אומרת לה :"איך אני מקנאה בך" ומסבירה לה כמובן בפרוטרוט על מה.
על זה אומרים:"הפה עמד לפני המח" וגם הקנאה הייתה בכדי...
וכמובן יש לי אלפי דברים אחרים-וכל המוסיף-גורע...
סיפור שני
איש אחד,מוכר לי היטב ,אלמן מטופל בילד בן שמונה עשרה מאושפז במוסד,קנא בי, ואמר זאת מספר פעמים.
וזאת למה?כיוון שיש לי ילדים בריאים ב"ה ונכדים.עד שחברתי ספרה לו את ספור חיי,שלא הייתה לי ילדות והורים,וכן שאני חולה במחלה כרונית כבר ארבע עשרה שנים,והבין האיש-שקנאה היא לשווא.לא היה מחליף אתי.ולא אוסיף.
סיפור שלישי
אתמול כשקיבלתי עירוי תרופתי בגלל המחלה שיש לי, בבית חולים, היו לי בגמר העירוי קצת כאבים.האחות הראשית,שהיא חברתי כבר קרוב לעשר שנים,באה וחיבקה אותי חזק,ואמרה שעוד רגע אוכל לעזוב בדרכי הביתה,והכול יעבור.שמחתי מאוד עם החיבוק האימהי.
הסתכלה מעבר למחיצה-הפתוחה למחצה,אשה נשואה מלווה בבעלה החרדי,צעירה מאוד,כמעט בחורה,חייכה,ואמרה לי:"אני מקנאה בך"!!!
"בי"?שאלתי "למה"? "בגלל החיבוק הגדול של חיה" ענתה". שמעה חיה ,האחות את מה שהאישה אמרה והלכה,וחבקה גם אותה."ועדיין אני מקנאה בך" אמרה" כשחיה התרחקה,והייתה מחוץ לטווח שמיעה."למה" שאלתי " הרי קיבלת גם כן חיבוק"!?
"לא כזה חיבוק חזק ואמיתי" ענתה!
התקרבתי קרוב קרוב –לתוך הפרגוד-האנפוזיה עדיין מחוברת במחט לידי- וספרתי לה בצורה מבהילה שלפני שישים וארבע שנים, אמי מסרה אותי( מפני הנאצים) ברחוב לגויים-ומאז לא הייתה לי אמא.וחיה,שמכירה אותי שנים רבותאמרתי,וקראה את האוטוביוגראפיה שלי, חבקה אותי במקום אמא- כי כאב לי כל הבקר..."האם את עדיין מקנאה"?שאלתי.
האשה הצעירה שהסמיקה חשה כי אין מקנאים באדם לעולם.לא יודעים,מה יש באמתחתו.
קנאה היא חולנית,אך כה אנושית,היא בכדי,היא לשווא,היא ריקנית והיא ללא הועיל!!!
