סיפורים

לך - חלק ג' ואחרון

חולפים להם הימים, החודשים, והשנים  ואני, אני אינני מרפה, אני לא מצליחה להאמין שזו היא דרכו של העולם, מסרבת לתת לתחושה שנוצלתי על ידיך לגבור עליי...
הכרתי גבר מקסים, אבל אני מפחדת, פחד מוות, פחד משתק, 
הרי אתה שהיית אהבת חיי, אתה שעליו בניתי את כל עולמי, אתה שנתת לי את התחושה כי אין נאהבת ממני בעולם כולו.. ..
איך אצליח לסמוך על האינסטינקטים שלי שוב?
החלטתי שאינני יכולה לוותר, אני חייבת לקחת את הסיכון," אני אנסה, מקסימום, אני אצליח" אמרתי לעצמי , הרי יותר גרוע מהמצב הקיים לא יכול להיות, מכאן אין את האופציה לכישלון רק להצלחה, שכנעתי את עצמי.
ביום שלמחרת לקראת הדייט המיוחל, איחלתי לעצמי בהצלחה, שלחתי לעבר בבואתי  הנשקפת במראה נשיקה   ויצאתי אל הדרך החדשה, כולי תקווה שאצליח להניח לעבר ולבנות את האמונה בעצמי שוב וכמובן את האמון מחדש בגבר...
הדייט היה חביב למדיי , בחור ביישן, עצמאי, גומות חן שבלתי ניתנות לפיספוס.. וואללה, אולי יש מצב?  מלמלתי ביני לבין עצמי...
הימים חלפו, הקשר ביני לבינו החל להרקם, ההשוואות בין התחושות שחוויתי איתך לבין התחושות שחוויתי עימו לא נתנו לי מנוח, יחד עם זאת הצלחתי להתגבר, הצלחתי לרקום עור וגידים למערכת היחסים החדשה הזו, שאגב לא רעה בכלל!
עם כל זאת היה לי ברור שאני עוד אשמע ממך, שלא יכול להיות שמערכת יחסים שהיתה כל כך חשובה, משמעותית ודומיננטית בחיי תסתיים בתחושה כה עגומה ולימים, כנראה שזו היתה נבואה המגשימה את עצמה, אני ו"הבחור החדש" נפרדנו - הוא חזר אל חיקה של חברתו הקודמת, לא חשתי כאב גדול, אולי אפילו הקלה..
אך בעודי מתחבטת בשאלות תוך כדי כניסתי אל הרכב, "הפלא" מצלצל והצג מראה אותך, שנתיים  חלפו ללא הגה ממך  - שנתיים! 
 סחטיין על הטיימינג אמרתי לעצמי, ועניתי לך, כולי רועדת ומרוגשת... אמרת שאתה חייב לדבר איתי, שיש לך הרבה מה להסביר...
נפגשנו, ישבנו בבית קפה, הסברת לי כי אתה מרגיש שעשית את טעות חייך, אמרת כי אני האהבה היחידה שידעת מעולם, אמרת כי גילת במהלך השנתיים האלו, כי אתה מחפש אישה בדמותי (כמה אירוני...),
והיית מוכן פשוט לעשות הכל, והאמת שגם עשית..
כל הכבוד לך על האומץ ועל העקשנות... בעלי היקר....
 
 
 

תגובות