אם הן כתבו, גם אני יכולה. תודה בנות.
אני פוקחת את העיניים, השעה מוקדמת לפנות בוקר, איכשהו אני יודעת שהיום הזה הוא אחר.
לבית שלך אני נכנסת מהחלון. מוקדם ואתה בטח עוד לא ער, חושבת על זה שההורים שלך בחו"ל וכמה שזה נוח, אז נזכרת בכל המטורפים האלה מהסרטים שטוענים שאין דבר כזה צירוף מקרים.
לא עוצרת, נכנסת, עושה קצת רעש אבל אתה לא מתעורר, כמו מלאך על המיטה אתה ישן.
כמה זמן היינו מבלים על המיטה הזאת, יושבים, מדברים צוחקים.
אם רק היית יודע איך הייתי נשרפת מפנים , וכמה היה לי קשה להביט לך בעיניים, כאילו אנחנו כלום.
אם רק היית יודע כמה בערתי מקנאה, לייעץ לך על כל בחורה ובחורה, והיו הרבה.
מתיישבת על כיסא , אט- אט, כפתור אחר כפתור מורידה את החולצה,את המכנסיים, הדבר היחיד שעולה לי בראש זה מזל שגילחתי רגלים.
כי אין בי חרטות, ואין בי היסוסים, הפעם אני כאן.
מרימה את השמיכה נשכבת לצידך, אתה ישן עירום, ועכשיו אנחנו שנינו שוכבים עירומים.
ידי מלטפת על פניך, מהמצח אחורה, קצוות שער בין האצבעות ואתה מקיץ.
לפני שאתה לובש ארשת הפתעה ובלבול, העיניים שלך מגלות לי שנעים לך להתעורר ככה ממגע ידי, ואני? אני מוכנה להיות כאן כל בוקר, שלך.
מכירה אותך כל כך טוב ויודעת שמאחורי ההבעה הזאת, המוח שלך עושה אחד ועוד אחד, והעיניים שלך מקרינות לא דבר חוץ מאהבה, אתה מחבק אותי, בחיבוק הכי חזק שיש וכשהחזה שלי נצמד לגופך אתה מגלה שאני עירומה ומבין.
עכשיו אתה באמת מתעורר.
אני מגלגלת אותך על הגב, ומתיישבת עליך, רוכנת ונותנת לך נשיקה, כל מה שהרגשתי, כל הלילות האלה שלא ישנתי, מתייסרת על המחשבה שמישהי אחרת מרגישה את מגע ידך, הכל פורץ החוצה, ואתה נכנע, נסחף במערבולת שלי, כמה חלמתי על הרגע הזה.
הלב שלי מגביר את פעימותיו ואני מנשקת אותך לאט, נשיקות עדינות שפתים וצוואר ועורף, אך אתה נעצר, והוא צונח מהחזה אל האדמה.
אבל אתה רק הופך אותי על הגב, רוכן לנשק ומחייך.
תמיד ידעתי רק לתת מעצמי בלי לצפות לתמורה מי כמוך יודע זאת, לכן אתה לוחש לי באוזן, אני שלך.
מגע ידיים, כאילו בכל מקום בבת אחת על גופי, לשון מצירת על חזי ובטני עיגולים, אחר כך עוברת למקומות אחרים אבל אני כבר לפני שנים איבדתי את יכולת הריכוז לידך, אתה יורד למטה, אני לא הראשונה שלך ואתה יודע מה עושים.
כשזה קורה אני פתאום מבינה, שאולי אני לא היחידה שטובה במשחק הזה, כשאנחנו מאוחדים אני חושבת שאולי גם אתה לא הייתה ישן בלילות כשהייתי עם אחרים, ואולי גם לך היה קשה להביט לי כל יום בפנים, לשאול על בנות אחרות, להעמיד פנים.
אחרי העונג האינסופי הזה, הכל נגמר,הגוף שלך קצת כבד עלי פתאום , אבל לא אכפת לי,אנחנו מתנשמים בכבדות וברקע צלילי היום העומד בפתח, אנשים בדירות ליד קמים לעבודה, ולרגע נידמה לי שלאף אחד מהם אין מושג מה זה לשכב ככה דחוסים מתחת לשמיכה קטנה בידיעה שיש הרבה מקומות אחרים בעולם בהם לא צריך להתחלק באוויר ועדיין לא לרצות ללכת.
ולאף אחד מהם אין מושג מה זה לשכב מתחתיך.
לגנוח אחד את השני.
אחרי כמה דקות אתה מסיר את השמיכה מעלינו,נשכב לצידי, גל של קור עובר בגופי אבל הוא כלום לעומת העיניים שנוחתות עליו בתשוקה , חשופה, נבוכה נועצת מבט בתקרה.
אתה אחר, לא כמו כולם ועדיין יש לי הרגשה שגם אתה תלך עוד רגע ותעלם לעד, תתפוגג , עוד חלום,
דמעות זולגות במורד לחיי. אני בוכה את כל הכאב ההוא החוצה, בוכה את חוסר הביטחון, לבסוף אוזרת אומץ ומפנה אליך מבט, גם העיניים שלך רטובות, אתה בוכה את הזמן שאבד.
מוזר שאנשים בוכים על דברים שונים אבל הדמעות הן תמיד אותן דמעות.
בדירות ליד אנשים יוצאים מהבתים, לי יש עוד ספק קטן שתנטוש אבל אתה לא הולך ואני פתאום מרגישה את הזרועות החסונות שלך מחבקות את כל עולמי.
