מסע לתוך עצמי

"בולימיה, את כאוטית. הרסנית ומבלבלת

מעוותת את כל המטרות.

מערבולת הולכת, גודלת, רוקדת- בונה מסביבי רק חומות.

שתיקה שמבטיחה שתהי כאן לנצח היא זאת שצועקת נגמר,

מכחישה בתוכה אך יודעת תמיד שתשליטי פה הרס מחר.

גזלת ממני את החיים בכוח, בלעת והקאת אנשים,

לא עצרת ונשמת או חשבת לרגע שאולי גם הם מרגישים.

את צוחקת וקורצת לכל העולם, מחביאה לך מפלצת בפנים,

תוהה לעצמך מפעם לפעם מה היה קורה אם היו יודעים.

אני יודעת שתמיד תהי חלק ממני ותמיד ארגיש משהו חסר,

אבל לדחוף אצבעות זה לא מה שתכננתי, רציתי עתיד קצת אחר.

את הורגת אותי תוך כדי ניחומים, הרגשה של שחרור וניקיון,

זלילה ופריקה של אלפי רגשות ומליון סוגים של מזון.

בתוך שלולית דם, בוכה וצועקת, אני שלך רק כי אין לי ברירה!

 כל הדברים שהקרבתי בשבילך...

ולא קיבלתי כלום חזרה."