אני כבר הייתי פה פעם \ נח   

"אני כבר הייתי פה פעם. אני יודע שכבר הייתי פה פעם." אמר הילד בן ה- 8, שהרגיש שהוא כבר היה במקום זה. המקום היה בית קפה בפריז, וזו הייתה הפעם הראשונה שלו בחו"ל. "קובי, יקירי, לא יכול להיות שהיית פה. זו פעם ראשונה שלך בפריז. ובחו"ל בכלל. אולי היית בארץ במקום דומה." אמרה לו אימו, שהייתה בת 42. אישה מלאה ויפה עם תסרוקת של שנות ה- 60.

"לא, אימא. אני בטוח שהייתי פה." המשיך לקטר. "אוקיי, אז היית פה." נכנעה. והוא החל לתאר איך הוא הרגיש בפעם האחרונה שהיה שם. "לא היו כאן שולחנות וכיסאות. זה היה כמו מבצר כזה. והיו פה אבירים, ונסיכות...". "קובי, חמוד שלי." הגיבה מייד אמו. "אתה קראת את זה באחד הספרים הבדיוניים שלך, ובגלל זה זה נראה לך מוכר. במיוחד שזה מערב אבירים ונסיכות."

"אימא. בבקשה ממך. אני אומר לך שהייתי פה. ואני יודע מה שאני אומר." הוא טען בתוקף. אביו התערב ושאל את קובי הפספוס. "תגיד, קובי, מי היית שהיית פה ?". והוא ענה. "אני הייתי אביר, עם שריון, הייתי מבוגר, כבן 30 ומשהו, הייתה לי חרב יפה, ונסיכה שהייתה בת זוגתי. ואני הייתי העוזר הראשי של המלך." אביו הקשיב, ובגלל שהאמין בגלגול נשמות האמין לקובי, בנו הצעיר.

"אוקיי, ילד." אמר אביו, שהיה איש גבוה וחסון. "אם היית פה אז בטח תדע מה יש פה מאחורי הדלת הסגורה שבפינת הבית קפה." היתל בו אביו והסתקרן. "כן, בטח. יש שם מישהו...". ענה קובי.

"מישהו ?" התפלא אביו. "מישהו חי או מת ?". "יש שם מישהו שכלאו אותו, והשאירו אותו למות שם. ממש קברו אותו חי. הוא כלוא שם עוד מאז. אני התנגדתי כי אני לא הייתי בעד להרוג אנשים. אבל האבירים האחרים, טענו שהוא דיבר נגד המלך. והם כלאו אותו שם, והוא לא יצא משם. אתה רוצה שנבדוק מה יש מאחורי הדלת ?" אמר הפספוס בן ה- 8.

"קדימה. בוא נפנה למלצרים ונבדוק. זה מסקרן מאד." אמר אביו. האימא הייתה כבר חסרת סבלנות ויצאה החוצה מבית הקפה כדי לעשן את המרלבורו לייט שלה. האבא וקובי דיברו עם המלצרית הראשית באנגלית, כיוון שצרפתית לא ידעו. אולי קובי ידע, ולא היה מודע שהוא יודע. היא עזרה להם ברצון ואמרה שהדלת הזו תמיד הייתה סגורה, ואין בעיה לפתוח אותה אם הם כל כך רוצים.

קובי ואביו פתחו את הדלת, ביחד עם המלצרית. הם ראו חדר גדול, חשוך, עם הרבה קרטונים, וזבל. כמובן שהיו שם המון קורי עכביש. והמלצרית טענה שהיא לא ידעה שהחדר הזה כזה גדול. הוא הסתעף לכמה חדרים. ואז קובי ניגש לאחד החדרים, ואמר לאביו. "זה החדר שבו הם כלאו את האיש." הם נכנסו לתוך החדר, ולא ראו כלום. ואז לפתע ...

שלד נפל על אביו של קובי, ממש מלמעלה. האבא נבהל מאד, וסילק מעליו מייד את כל האבק והזוהמה. ואמר לקובי. "זה ? זה האיש ?". וקובי ענה לו ברוגע ושלווה. "כן, זה האיש. אני בטוח בכך."

קובי ואביו יצאו מבית הקפה במהירות, לקחו את האימא שהייתה בחוץ. והלכו לשבת בפארק שהיה קרוב לבית הקפה. אביו של קובי סיפר לאשתו, על מה שקרה בבית הקפה. והיא סירבה להאמין. אבל השתכנעה לאחר כמה דקות, שכנראה קובי באמת היה שם בגלגול קודם במאה ה-18 או לפני. ואז שהם ישבו בפארק, קובי סיפר להוריו. "היי, אני הייתי פעם בפארק הזה ...". והם הגיבו. "אויש, אל תתחיל עוד פעם..."

הסוף.

כל הזכויות שמורות לנח.