גן עלום

אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר

מְרִיחָה נִיחוֹחַ בּשָׂמָיו.

אֱחֹז בְּיָדִי וְהוֹלִיכֵנִי

לְגַן עָלוּם, אֲהוּבִי.

יַחְדָּיו נָשׁוּט בַּפַּרְדֵּס

נֹאכַל פְּרִי מְגָדִים,

נִרְוֶה מֵי נְחָלִים.

שִיכּוֹרִים וְלֹא מִיָיִן

נָשִיחַ אַהֲבָתֵנוּ

בֵּין הַכְּרָמִים.

לְרֶגָע עוֹצֶמֶת עֵינָי

אֲהוּבִי חָמַק נֶעֶלָם.

בִּיקָשְתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיו

קָרָאתִּי בִּשְמו לַשָּׁוְא,

לֹא עָנָנִי. הָלַךְ