שירים

מטאורים

 
 
מטאורים
 
 
ושוב שעת לילה מאוחרת
הבריות נמות את שנתן
מי בשלווה, מי פחות
ואני... המוזה לי אחות...
 
 
אלה השעות
בהן אני כותבת
המחשבה נעלמת
באויר תלויה לה חוויה
מעורפלת
לילה של מטאורים קלים,
מחפשת את המילים.
 
 
יום מוזר היה היום,
אנרגיות קוסמיות, מעין
מטאמורפוזה.
כמעט הכל השתבש לי
השתדלתי לא לתפוש פוזה
של הקורבן המתוסכל.
 
 
למעלה משנה בריאותי
מתנדנדת
הרופאים לחלוטין מבולבלים
אבל אני לא.
 
 
זה מה שקורה
כשהגופים האנרגטיים הגבוהים
משתדרגים.
והגוף הפיזי, הקטן,
חליפת החלל שלי,
מתפרק מהעוצמות.
 
 
זה מה שמעסיק אותי,
עוצמות רוחניות,
לא המינוס או התאוה,
גם לא אותה אהבה
אותו רומן שבא והולך
עליות וירידות, זה פשוט,
גם במיטה גם במציאות...
 
 
השיר הזה קצת מתארך
עמכם הסליחה,
אותי מעסיקה העוצמה
כיצד אני מפנימה
ומעכלת מתנה,
מטח מטאורים בנשמה.
 
 
כיצד אני מעבירה הלאה
את הידע
שאנחנו, אנשי כדור הארץ,
גדלים וצומחים
ללא פגע.
 
 
שעת לילה מאוחרת
הריאות שלי מחוקות,
יותר מידי סיגריות
פחות מידי מחשבות
נראה לי אפסיק לכתוב
שיהיה לכם המשך לילה טוב!!!
 
 
 

תגובות