הגר

הגר 

בראת לי תבל ובראת לי אדם-

אשת עזר כנגדו אהיה לעולם.

ומה לך האל וזעמך עלי-

שילחתני בין צייה ואין מנוח לרגלי.

נאות מדבר לא אמצא להרוות צמאוני.

זעם שרי עלי וקנאתה בי- יגוני.

ושמש קופחת וראשי עלי סחרחר

לבי הותרתי מאחור וגופי במדבר.

בראת לי צרה ועלי צרותה,

בין אשפתות אכסה ואוזני צרועה.

אמה בת אמות ויד גברתי עלי-

חולות מדבר צורבים זרתה בעיניי.

גרה בין דרים שכנתי בין זרים,

על גווית לבי הניחה צרתי זרים.

לבי שיחתה, אהובי גזלה ואין,

לבי כלה, אישי אינו מרווה בו מים.

ומה לך האל ובראת שתיים שניים

ורק שפחתך- שפחה בין אשפתות ,

דנתה לבדידות – לוקטת שארית  פלטות.

אביונה בפתח דלתות אישי אתדפק

ולבו שלה הוא-  עליה יתרפק.

שים קץ לנפשי בורא- גאלני מיסוריי

גבר בי לב שדוף מצריבת כפות רגליי.

שים קץ לנפשי בורא- גאלני ממכאובי

גבר בי לב כרות מקמילת מאור עיניי.