ויצר האדם שתול בין רגליו

ויצר האדם שתול בין רגליו

          אותו ערב אביבי, כששבתי מהעבודה לביתי, לא העליתי בדעתי כי יהי לי זה, ליל נדודים.   בכוונה להתחמק מהרחישה שהתחילה להתערבל במוחי, הדלקתי את הטלוויזיה, שמעתי חדשות של תשע, ולאחריהן אף צפיתי בסרט.

בשעה 2400 כביתי את המקלט , סידרתי את הכריות לנוחותי, הנחתי את ראשי עליהם , עצמתי את עיני ומייד נרדמתי.

התעוררתי לאחר שעה אחת של שינה טרופה, לקול מהומת מחשבותיי. ניסיונותיי  להירדם שוב היו לשווא. התהפכתי על יצועי, עצמתי את עיני. נאבקתי בכל כוחי לדכא את מחשבותיי, אך כל מאמציי עלו בתוהו. לאחר ניסיונות סרק אין ספור נכנעתי. קמתי מן המיטה, חלטתי כוס קפה וישבתי ליד המחשב.

הרעיונות רדפו רעיון את רעהו. אחד מהם התעלק ( נצמד כעלוקה)למוחי ולא הרפה. כדי להשתחרר ממנו אני מעלה אותו על הנייר.

                                            *            *                 *

החיים בגן העדן היו שלווים ומאושרים. האקלים היה נוח. ביום לא היה חם מדי, ובלילה לא היה קר. האוכל נמצא בשפע והושג ללא מאמץ.  לא היו דאגות פרנסה ולא חובות ליום המחרת. אדם וחווה השתוקקו איש לרעותו. ולא נפרדו לרגע.

בתחילה היו יוצאים מדי יום לתור את הגן, כשהם מחזיקים איש ביד רעותו וצמודים  אף יותר. בחלוף הימים התרחקו במקצת איש מבת זוגו, והיו מטיילים בלא אחיזת ידיים. לתלונתה של חווה, התנצל אדם באומרו כי החום שנוצר מהאחיזה גורם לידיים להזיע , והדבר לא נוח ולא נעים. אחר כך התחיל אדם להשתעמם וחיפש לו עיסוקים מן הצד. התחיל להיעדר שעות רבות מביתו  והיה משוטט במסתורי הגן בניסיון לצוד איילות בניגוד לחוק.  לא עבר זמן רב והיעדרויותיו התרבו והתארכו לכדי לילות תמימים.

היעדרויותיו של אדם לא נעלמו מעיני שכנו - נחש ערמומי. ראה זה את חווה והיא בודדה ומשועממת. יפה הייתה חווה, ולאור הלבנה בהקו תלתלי זהבה ועוררו את חושיו. ליבו רגש, ומחשבותיו התקבעו בשכנתו היפה. וכשאדם הלך לאחד מטיוליו הממושכים, ניצל הנחש את ההזדמנות והלך אצל חווה.

לפני שפנה אליה בדברים, תכנן הנחש את מהלכיו ואת הדרך בה יכבוש את ליבה. חיפש הנחש ומצא בכתובים שיר ארוטי מאד שמצא חן בעיניו, ויש בו כדי לשרת את צרכיו. הוא העתיק שורות אחדות מהשיר שחובר בסגנון תור הזהב בספרד, על ידי משורר בשם ש. צמח. את השורות הללו  הגיש הנחש לחווה בהתהדרו בפניה  כמי שחיברן בעצמו. (וכי מי יתבע אותו בעתיד על גניבה ספרותית). וכך העתיק:

סחפוני נחשולי התשוקות

והנחילו דמי רעל תאוות

ולא ינעם לחכי עוד מאכל

ולא ישלוט עלי שר התנומות

נָחַש פֶּרֶא בְּתוֹךְ יַעַר שערות

מְפַלֵּס לוֹ לְגַן עֶדְנֵך נְתִיבוֹת.

הלא חווה כי תחושי בו בבטנך

בעץ חיי ללא דעת תבונות

ועת הניד לכל משב בראשו

בהלעיטך פרי חטאו ענוגות

נשאת ראשך בהביעך לאל חי

כדאי סילוק מגן עדן בשל זאת.

שורות אלו עוררו בחווה התרגשות שהתפתחה לרגשנות. כי אדם לא היה לידה, והיא שוהה כאן בודדה. על זה פסקו חז"ל כי לא טוב היות האישה לבדה.

צמח הרצל.