במסעדה

במסעדה

-         "סליחה!" – הוא פנה אל המלצרית לאחר עיון מדוקדק בחשבון שהוגש – "תסלחי לי, אבל יש כאן טעות! "

הרגשתי את הדם עולה ומציף את פניי. בזווית העין ראיתי את שמוליק וחוה המחליפים מבטים מלאי משמעות, את חנה נעה בכסאה באי נוחות ואת יוסי משפיל את מבטו. הצטערתי שאהאדמה אינה בולעת אנשים.

-         "לא הזמנו מנת אבטיח, גם לא מוס שוקולד" – המשיך האיש שאיתי, כאילו כלום לא קורה מסביבו.

-         "אוי, אני מצטערת," – נבוכה הקטנה – "נדמה לי שהכנסתי פרטים מהזמנה של שולחן חמש, אני כבר מסדרת" – ליווה במבט מנצח את המלצרית הנחפזת אל הקופה.

-         "תמיד צריך לבדוק את החשבון!" – חגג האיש המקריח והעגלגל את נצחונו הקטן.

-         "כן , כן, אתה צודק בהחלט! "– שמוליק מיהר להניח על השולחן מאתיים חמישים ₪ וקם ממקומו.

-          "זה יותר מדי! "– הזדעק הקפדן שלצידי, – "חכה לחשבון המעודכן ואז נתחלק!"

-         "זה בסדר" – מבטו של שמוליק נדד אל חלל החדר – "שישאר טיפ למלצרית."

-         "טיפ! טיפ? – עלבונו לא ידע גבולות – "לא מגיע לה שום דבר!  זה שירות זה? שתלמד קודם לעבוד! אני לא נגד דמי שירות, אבל רק כשהשירות ברמה! "– את המשפט האחרון ירה לעברה של חוה, שאך פתחה את פיה לענות.

-         "היא השתדלה מאוד..." – לחשה חנה מתעלמת ממבטים ששלח בה יוסי.

-         "אז מה!" – בעלי כבר קפץ על המציאה – "גם אני עובד קשה ומשתדל מאוד, מישהו מוסיף לי כסף בגגל זה? כל עניין הטיפים מיותר לחלוטין!"

-         "הם לא מקבלים משכורת" – ציין שמוליק בשלווה וסימן לאישתו ללכת.

-         "מה זאת אומרת! אז שידרשו מבעל הבית. במחירים שכאלה זה חוצפה מצידו לא לשלם להם שכר! שלא יעבדו בתנאים כאלה! אם כולם לא יעבדו התנאים ישתנו" – פסק.

-         "זה נכון, אבל יש מנהגים שקשה לשנות."

הויכוח הלך וצבר תאוצה ואני השקפתי מהצד על ההצגה המחליאה שניהל האיש המבזבז את חיי. כבר לא הקשבתי לטיעון זה או אחר, רק חשבתי על קמצנותו של בעלי ועל הדרך בה הוא מנסה להסוות תכונה זו. ניסיתי לנחש באילו דרכים נוספות ינסה לצמצום הוצאותיו הערב.  הרגשתי שהנה, גם אותם לא נראה יותר. גוש מר החל מטפס, ורגע לפני שהדמעות פרצו זעקתי:

-         "לעזעזל איתך! גם את חגיגת יום ההולדת שלי אתה מוכרח להרוס? הקמצנות שלך הגיע לי כבר עד הנה, נמאס לי, אתה מבין? נ-מ-ע-ס  לי. נמעס מההתחשבנות שלך, מהקמצנות שלך , ממך..." -  ועוד דברים נאמרו, דברים קשים, מרים, מהבטן, כבר לא ממש זוכרת.