נהיגה ? / נח
קיץ 2007
1
"יצחקוש, אולי לא תיסע כל כך מהר ?" – אמרה חברתו של יצחק בזמן הנסיעה לצפון.
"אל תדאגי, שלי. אני יודע איך לנהוג, אני יודע מה שאני עושה, שבי בשקט והכל יהיה בסדר ..."
"לא נראה לי, אתה נורא מפריז בנהיגה וזה מפחיד אותי." אמרה לו בפחד שהולך ומתגבר.
"שלי, תפסיקי להיות כזו תינוקת ..." – "תיזהר !!!" אמרה שלי במהירות ליצחק שכמעט ונכנס לנתיב הנגדי, ועמד להיכנס במשאית שברגע האחרון סטתה ימינה ...
"את רואה מה שאת עושה ? את מסיחה את דעתי מהנהיגה וכמעט עשינו תאונה עכשיו !"
"אתה מאשים אותי ? תראה איך אתה נוהג ..." – אמרה בכעס גדול.
"תפסיקי, פשוט תפסיקי" – אמר יצחק לשלי.
"צחי, אני שונא להגיד לך את זה, אבל חברה שלך צודקת. אתה חייב להקשיב לאישה במקרה הזה."
אמר לו חברו הטוב עמוס.
"אל תתחיל גם אתה. כולם מנסים ללמד אותי לנהוג. וואלה יופי. שבו בשקט ותחגרו חגורות."
ואז יצחק קיבל עצבים והגביר את מהירותו ...
130 קמ"ש – "יצחק, מה אתה עושה ?"
150 קמ"ש – "צחי, תירגע, בחיית ראבאק ..."
160 קמ"ש - "תעזבו אותי בשקט, הרגזתם אותי לאללה ..."
165 קמ"ש – "צחי, לא ..."
180 קמ"ש – בום !
2
"מה זה ? לאן הגעתי ?" שאל יצחק בתמימות.
וראה לפתע אור לבן בוהק ממולו שהסתיר לו את כל הנוף. קול קרא פתאום – "למה עשית את זה ?"
"מה ? אני מת ? אני כבר לא חי ? אבל אני מרגיש בסדר..."
הקול המשיך – "למה ? למה עשית את זה ?"
"אני לא מבין. למה עשיתי את מה ? שמישהו יסביר לי מה הולך פה ..."
"אויש, צחי שלי, מה יהיה איתך ?" אמרה שלי בבכי מר מעבר לאלונקה באמבולנס שהיא מלאה בחבולות, אך מצבה יציב. "מה יהיה איתו ?" – שאלה את הפרמדיקים. "אנחנו עדיין לא יודעים, אנחנו עושים את מיטב המאמצים להחזיר אותו. בינתיים תמשיכי להחזיק לו את היד, אם הוא מגיב, תגידי מייד." "אוקיי, ומה עם עמוס, הבחור השלישי שהיה איתנו ?"
"אנחנו מצטערים." אמרו הפרמדיקים. ושלי מיררה בבכי.
"אוקיי, אני רוצה להבין, אני מת כרגע ?" שאל יצחק את הקול הרחוק אך נעים. "אתה במוות קליני. אני יכולה להחזיר אותך, אבל אתה חייב לעמוד בתנאים של ההזדמנות השנייה."
"מה זה אומר ?" – שאל יצחק.
"אתה חייב לעמוד בתנאים של ההזדמנות השנייה..."
"הבנתי, מה הם ?" ושוב שמע בקול הולך ומתרחק – "אתה חייב לעמוד בתנאים של ההזדמנות
השנייה ...., אתה חייב לעמוד בתנאים של ההזדמנות השנייה , אתה חייב ..." וכך עד שהקול נעלם ...
3
"אני חושבת שהוא מגיב ..." אמרה שלי לאנשי האמבולנס. "אוקיי, יצחק, אתה שומע אותנו ?"
"מה ...?" ענה בקול חלוש. "אתה מרגיש טוב ? כואב לך איפושהוא ?"- "לא..., אני בסדר, אני מצטער ..., איפה שלי ? איפה עמוס ?"
"יצחקוש, אני כאן, אני שמחה שאתה בסדר. אתה לא היית איתנו לכמה רגעים וזה היה מפחיד מאד, חשבתי שאאבד אותך
"לא, אני בסדר, מה עם עמוס ?"
"נדבר על זה אחרי זה ..."
"הוא מת, נכון ?" – שלי הורידה את ראשה והסתירה את דמעותיה.
"שלי ?"- אמר יצחק. "כן, צחי ?" – "אני לא יודע למה אבל אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו."
"משהו ? כמו מה ? כרגע אתה נח בבית שנה !, אני מקווה שישחררו אותך מבית החולים מהר. ואתה גם מפסיק לנהוג כמו מטורף, זה ברור לך ?"
"כן, אבל אני חושב שאני צריך לעשות עוד משהו ..."
"מה ?"
"אני לא יודע. ניתנה לי הזדמנות שנייה ואני חייב לנצל אותה."
"על מה אתה מדבר ?"
"אני אסביר לך שאוכל ..."
"אוקיי, תנוח ..."
4
עברו חודשיים בהם יצחק נח לו בבית והתאושש מהתאונה. גם שלי כבר הרגישה יותר טוב. עמוס כבר לא היה יכול לבלות איתם. יצחק נזכר בחוויה מהמוות, והבין שניתנה לו הזדמנות שנייה, אך הוא לא ידע מה הוא צריך לעשות. זה לא היה לו ברור. הוא הרגיש שזו מעין שליחות אבל לא ידע מה ולמה.
ואז ביום בהיר אחד לאחר זמן רב מאז המקרה, ניגשה אל יצחק בחורה ברחוב ואמרה לו –
"סליחה, בחור, אתה יכול לעזור לי ?"
והוא ענה – "המממ....,אני קצת ממהר. מה את צריכה ?" כמובן שהוא לא מיהר ולא כלום. הוא פשוט היה עצלן. "אני צריכה שתעזור לי לסחוב כמה דברים במדרגות, הבית שלי פה והמעלית מקולקלת, אז זה נורא קשה לי. אתה יכול ?" – "מצטער, אני חייב לזוז." – ענה ושיקר.
ואז לאחר כמה צעדים, הוא נזכר בהזדמנות השנייה, ורץ מייד בחזרה לאותו בניין. "סליחה, אני כן יכול לעזור לך" צעק לה שהיא כבר בקומה השנייה. "עכשיו זה מאוחר מדי. ההזדמנות השנייה שלך הלכה לה." הוא היה מופתע. "מה ? איך את יודעת על ההזדמנות השנייה ?"
"אני לא אגיד לך, אבל אתה הרסת לעצמך את הכל. הייה שלום, יצחק." אמרה ועלתה במדרגות.
יצחק הרגיש שסופו קרב, הוא השתדל לעשות מעשים טובים מאותו רגע , אבל זה היה ברור שהוא לא עושה אותם מכל הלב והכוונה. הוא היה עצלן, הוא היה בטלן, הוא לא רצה לעזור, וחשב רק על עצמו. הוא חשב שבגלל זה הוא ימות. הוא חשב שהבחורה מהרחוב היא שליחה של האלוהים. הוא לא ידע כבר מה לחשוב. אבל מה שבטוח, הוא לא הרגיש טוב. הוא היה צריך לנצל את ההזדמנות השנייה ...
אתם מאמינים בהזדמנות שנייה ?
כל הזכויות שמורות לנח.
