יצירות אחרונות
נפתחת כניצן (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -17/10/2026 08:22
בית חדש וחצר חדשה בשכונה (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -17/10/2026 05:22
לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ- לבמת הדיון של גלי🌹🌹🌹 (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -17/10/2026 04:27
היא מנשיבה בו רוח (5 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -16/10/2026 21:34
זרה ומוזרה (3 תגובות)
אילה בכור /שירים -16/10/2026 19:42
סתיו וחלומות (6 תגובות)
דינה קגן /שירים -16/10/2026 18:15
פתלתלות במסע (5 תגובות)
מאיר לוקשינסקי /סיפורים -16/10/2026 13:48
גשם וקר/ניר ערן (9 תגובות)
Nir eran /שירים -16/10/2026 12:13
עדיין אוהב (11 תגובות)
doctor V39 /שירים -16/10/2026 12:09
סיפורים
דג באמבטיה
דג באמבטיה
את זוכרת , אומרת לי אמא בבוקר , היום יום הדג. יום הדג הוא יום חמישי , זה היום שבו אמא הולכת לחנות הדגים , חוזרת עם דג חי עטוף בעיתון ישן , ומונח בסל רשת. ביום הדג , ממלאים את האמבטיה במים , זורקים לתוכה את הדג המפרפר , ונותנים לו עוד יום של חיים , עד יום ששי , שאז הוא מועלה מבושל וריחני על השולחן של ערב שבת. אני לא מרחמת על הדג , שגורלו ידוע מראש , ועוד פחות מכך לא מצטערת שלא מתרחצים היום , יש לי המון דברים חשובים יותר לעשות בשעות אחר הצהריים. לרוץ לחברים , ללכת לראות את הואדי, לחפש שבלולים או אולי אפילו למצוא צב . אבל אני כועסת על השליטה של הדג בחדר האמבטיה , ומה אם דוקא היום ארצה להתרחץ? ובכלל , תמיד נידמה לי שהוא מסתכל עלי , במבט מלגלג , מבט של ניצחון . יום אחד אני מחליטה לצאת למלחמה בדג . בעזרת חברים אנחנו חופרים תעלה בחצר , מניחים בתוכה כיסוי ניילון גדול כדי שהמים ישארו בתוכה ולא יחלחלו ממנה , וממלאים אותה במים. הלילה של יום חמישי הוא ליל הקרב . בשקט מתגנבת לחדר האמבטיה , מוציאה את הדג ומביאה אותו לביתו החדש. כאן מקומך אני אומרת לו ברשעות , והולכת בהנאה של ניצחון חזרה לחדר. הלילה , אני יודעת , יהיו לי חלומות נפלאים. למחרת , בשעות הבוקר המוקדמות נשמעות צעקות רמות , זו אמא שצועקת בדרכה מחדר האמבטיה , עיניה זועמות , וצליל קולה עולה ויורד בזעם אמיתי , "איפה הדג ? מה עשית לדג ? " אל תיבהלי , אני מרגיעה אותה בשלוה , הדג נמצא בביתו החדש , בואי תיראי .
ובאמת , בחפירה שלי שט לו דג ענקי , כפול בגודלו ממה שהיה , שט לו נהנה, וכשאף אחד לא ראה , אפילו הוציא לי לשון מתגרה . באותה שבת לא אכלנו דג , אפילו אמא נירתעה ממנו , ואילו הדג שבתעלה , גדל מיום ליום עד שמילא בגופו כמעט את כל התעלה , ואז , בוקר אחד , נעלם. מאז , לא אוכלים אצלנו דגים , לא מכים בראשם בפטיש , ולא עומדים לידם עד שיפסיקו לפרפר .
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |