סיפורים

"את" ...

 
למדתי להכיר אותך רק מסיפורים, מה לא נאמר עלייך, נשפכו בפניי אין ספור תיאורים, על יופיך, על סגנונך, על אומץ ליבך ובכלל על כל מהותך...
לאורך תקופה מאד ארוכה שמעתי סיפורים המכילים בתוכם המוני סופרלטיבים  אשר מהללים אותך למדתי, להעריך אותך, להעריץ אותך ואפילו לאהוב אותך וזאת למרות  הכאב שבכל סופרלטיב אותו את מקבלת בטבעיות ובעניין של מה בכך, אני זוכה למבט מזלזל ותחושה שלעולם לא אגיע ולא אזכה אפילו במעט מכל זה...  
 

הכל התחיל כשהכרתי את אח שלך,  התחלנו לצאת  ותמיד שמעתי מפיו על "האחות הגדולה" המסורה,"כוסית העל", הבחורה שאין אדם עלי אדמות שלא יודה לאל על כך שנפלה בחלקו, אם כחברה, ואם כאישה ...

הזמן עבר, והרגשתי שאני מתה לפגוש אותך , ואכן כעבור מס' חודשים, הגעתי אל בית הורייך,וסוף סוף ראיתי אותך, במבט ראשון ראיתי בחורה קטנטנה, בעלת שיער ארוך מתולתל ומקורזל, עור פנים נקי, אף בעל נוכחות משלו עליו ישובים משקפיים, שפתיים ארוכות וצרות וכל זאת  על גוף רזה אפשר לומר שדוף,  ללא כל קימורים מיוחדים, הדבר ממש לא תאם את כל מה שלו ציפיתי.... 

חמודה מילמלתי ביני לבין עצמי שמחה ומתלהבת, אבל את, ישבת לך על הספה, לא הסתכלת לעברי כלל, אמרת את "השלום" תוך כדי שלא הורדת את המבט ולא לשנייה מהטלוויזיה, תיחקרת אותי במיליון שאלות בעודך מדברת אל עבר הטלוויזיה, וכל אשר קיבלתי ממך הוא יחס קר, מנוכר, ובעיקר מתנשא!

כל כך שמחתי שיצאנו משם,  לאחיך - לא אמרתי מילה על כך שיחסך אליי הפריע לי , ידעתי  עד כמה את חשובה לו, ושכנעתי את עצמי כי לא ייתכן שכזו את, כנראה שעבר עלייך יום רע...

אבל לצערי, לא, לא עבר עלייך יום רע, זו פשוט היית את...

הימים חלפו, אני ואחיך הפכנו "לרציניים" ומחוייבים האחד כלפי השני, ומכורח הנסיבות,ביליתי בבית הורייך יותר, וראיתי את דמותך הנערצת מתמוססת והופכת לשלולית ריקה מתוכן....

בכל הזדמנות  שנקראה בדרכך היית מלבינה את פניי, ורצוי ברבים,
אין דבר או אפילו חצי דבר שלא זכיתי ממך לתגובה "נלהבת",
על תחום הלימודים בו בחרתי לעשות תואר אמרת –  "את זה לומד כל מי שאין לו מה להציע"  בנחרצות ובלי לחשוב פעמיים..

גם על המראה שלי - אף פעם לא חסכת שיבטך  "לא ידעתי שאתה אוהב נשים גדולות" אמרת לאחיך  לא פעם ולא פעמיים, אבל, אף פעם לא בפורום של אחד על אחד!

בתחילה חשבתי לעצמי, שאולי אותי את פשוט, לא אוהבת,
ולכן לא טורחת להסתיר את סלידתך ואפילו למדתי להעריך אותך על כנותך, הרי לא יתכן כי העולם כולו  יהלל וימליך אותך, ואני היחידה שאראה

כי "המלכה עירומה" ??

לצערי לא זה העניין, השנים חולפות וראייתי רק מתחדדת,  אינני יודעת מה גרם להמלכתך, אך יחסך אל הורייך, ואל אחיך אופן דיבורך אליהם, חוסר היכולת שלך לראות עד כמה נפגעים הם ממך, עד כמה היו רוצים לחוש חיבה, חיבוק "מהמלכה", כל כך היו רוצים לדעת, כי הם מוערכים, כי הם אהובים, כי הם אינם מובנים מאילהם, כי אהבתך אלהם היא עיוורת לפחות כפי שאהבתם אלייך היא כזו,  את ממשיכה לשחק עם כולם במניפולציות הטמועות כל כך עמוק בך עד שהפכו לחלק אינטגרלי  מדפוס התנהגותך, אינך שמה לב לאף אחד פרט לעצמך וכל מה שנותר לי לעשות הוא
 רק לבקש -  אנא ממך - התעוררי !    

תגובות