לחיים !

בבר הוא בריון,לא סתם , אלא הבריון השכונתי,כזה שלא בריא כלל ועיקר להתקל בו,קומתו כשני מטר,רוחבו אך מעט פחות ,פניו בדרך כלל במבע: זהירות,סכנה,לא להתקרב,שומר נפשו ירחק,בלכתו על המדרכה אנשים ממרחק מיהרו לעבור לצד השני,בכניסתו לאיזה חנות, בית-קפה,מועדון וכו
האנשים היו מתכווצים משהו ובעל העסק היה ממהר לשרתו, להגיש לו מנחה נאה שתפייס את מבטו מזרה האימה,ולעולם,אבל לעולם לא לנסות להתעמת אתו ויהיו הנסבות אשר יהיו. יודעי דבר יספרו לך בשקט באוזן שהאחרון שניגש בתמימות/טפשות להתלונן,מאושפז עד היום במרכז שיקום ,עצמותיו מרוסקות,והוא נתון בתוך סד וצווארון וגם זכרונו נמחק באותה הזדמנות כלא היה.
ומשטרה? מה איתה? ובכן בסכום כללי הגיעו שם במטה למסקנה שתועלתו של יציר הטבע הפראי הזה עולה על נזקו ,שמו הלך לפניו למרחוק ואף פוחז או פושע מדופלם יהין להציב את רגלו בשכונה,כמו כן נודע ברבים שהוא משכין שלום-בורר איך שתרצו וכשהוא היה חורץ את גזר הדין לכאן או לכאן הצדק היה נראה ונעשה בו במקום,ולא כמו בתי המשפט שלועסים וטוחנים ומתדיינים ודוחים וחוזר חלילה עד שהצדדים כבר שכחו על מה כל הענין.
בדרך כלל היה בבר מתעסק רק עם אנשים גדולים וחזקים,ולא טורח להעיף מבט על יצורים נחותים,בדרך כלל,ברם,על כל כלל יש את היוצא מן הכלל,
ובכן,מעשה שהיה וכך היה,בצהרי היום,חום שרב,נכנס בבר להרוות את צמאונו בפאב השכונתי,הביט שמאלה הביט ימינה והנה קלט אדם יושב בקצה הדלפק ולפניו כוס גדולה של בירה צוננת ומזמינה,האדם עצמו ישב מכווץ, קומתו נמוכה ממילא ,רזה עד כדי שדפון,כזה שבנשיפת פה היית מפילו,ממש עכברון קטן מצומק ומפוחד,בבר גמע את המרחק בשתי צעדים
תפש את הכוס וגמע את המשקה בבת אחת,כל אותו זמן הבחין בזוית עינו
שהעכברון העלוב הזה מסתכל עליו במבט של פחד מהול בתדהמה,
יש לך בעיה? שואג בבר לכוון הקרבן האומלל,
אני אגיד לך עונה לו האיש בקול רועד, היום כנראה זה לא היום שלי
בבוקר ,אשתי זרקה אותי מהבית,
הגעתי לעבודה, פטרו אותי בלי פצויים,
חזרתי לאוטו ,פרקו לי את כל ארבעת הגלגלים,
החלטתי להתאבד,קניתי רעל,שמתי בכוס,ואז באת אתה ושתית את הכל!

לחיים!

חג שמח