ביתו של אדם מבצרו
"שרון נמצאה!" נאנח יוסי והניח שפופרת הטלפון," היא אצל אבא שלה באילת. בבוקר הוא יביא אותה לחיפה"
"המקרה מהבוקר? לא אמרת שהבעל בחו"ל?" תמי סגרה את דלת חדר השינה והתיישבה על קצה המיטה, מורחת על פניה קרם הזנה .
" הבעל בחו"ל, זה בעלה הראשון, ד"ר מרום, ביולוג ימי, אני חושב..." יוסי התמתח ופיהק. "אני מת מעייפות," אמר, " יכולנו לסגור את התיק כבר בבוקר. תאונה, אני אומר ליותם והוא: ניסיון לרצח, ניסיון לרצח... רוצח שכיר... מאפיה רוסית,"יוסי ניסה לחבק את תמי, אך זו התחמקה.
" זה דווקא הגיוני: לבעלה יש חובות, בעצמך אמרת! ויש לה ביטוח חיים, לא?" תמי קמה ובחנה במראה את הקמטים שבמצחה.
"בטח! חדש, עם סעיף "כפל תאונה", בעלה וילדים היורשים, חצי-חצי. על כן בעלה שכר רוצח, שהתגנב באמצע הלילה ו- ד ח ף אותה מהסולם," יוסי קפץ מהמיטה ונעמד מאחורי תמי בעמדה מאיימת, "הוו," נהם, " רוצח שכיר בא להרוג אותך!"
"די, יוסי, תהיה רציני! בעצמך אמרת שיש לו מניע."
"בלשית נהיית אצלי," יוסי צחק ומשך את תמי למיטה, "מוח קרימינלי," פרע את שיערה, " לא כל תאונה היא רצח מוסווה. בואי לישון, מיס מרפל..."
"אני לא זקנה!" תמי הבליטה את השפה התחתונה וקירבה את גבותיה זו לזו, מביטה בתוכחה ביוסי.
" סבתא, סבתא, למה יש לך צוואר טעים כל כך," שפתיו של יוסי התקדמו בנשיכות קלות לכיוון תנוך אוזנה של תמי, " ולמה יש לך אוזן מתוקה כזאת?" תמי צחקה, התגלגלה עליו וכרכה את רגליה סביב מותניו.
אחר כך המשיכו לשכב חבוקים, עירומים אל מול הירח, מביטים בעננים קלים החולפים על פניו.
"יותם המסכן, היום הוא הרגיש ממש לא טוב! הוא חייב להיבדק, חייב. הלב שלו חלש מאוד." תמי שמה לב לנחירות, "יוסי, אתה לא מקשיב לי, " ניערה אותו, "צריכים לשמור עליו!
די תמי, די התחנן יוסי אליה, אני צריך לקום בחמש, לחקור את שי ניב. הוא נוחת בארבע, החברה יאספו אותו...
יוסי נרדם ותמי המשיכה לבהות בשמי הקטיפה זרועי הכוכבים, נזכרה כיצד סיפר לה פעם יותם על אישה שאהב לפני שנים רבות. הם ישבו תחת עץ הגויאבות העתיק, מתבשמים מריח הפירות שהבשילו בחמסין האחרון, ולגמו מחליטת הצמחים של תמי. הריח החזק מילא את האוויר מבשר את בוא הסתיו. יותם קטף מהעץ פרי גדול והניח אותו על השולחן לפניו. "תאכל, " האיצה בו תמי, אך יותם רק חייך:
" היא רצתה להיות ה"גויאבה" שלי:או שאוהב אותה, או שאשנא אותה, העיקר שלא אהיה אדיש אליה! " הרהר בקול רם ופנה לתמי," ואני, כמה שאהבתי אותה!" אמר והשפיל מבט.
"נראה לי שאתה עדיין אוהב אותה," העירה תמי, הביטה ביותם והוסיפה,"ומתגעגע אליה מאוד."
יותם נאנח, קם מהנדנדה ונבלע בגן החשוך. תמי שמעה את חריקת הענפים ורשרוש העלים תחת צעדיו הכבדים...
"מחר אנדנד ליותם שיגיע לבדיקות, " עיניה של תמי הלכו ונעצמו, "הלב לא בסדר בכלל. צינטור? אולי ניתוח? מחר בבוקר אדבר עם ד"ר בלאו..." תמי נצמדה לירכו החמה של יוסי ונרדמה.
הרחק משם יותם פתח את היומן של ד"ר רות מרום וקרא את הפסקה האחרונה:
"שוב סחרחורת! אני מרגישה שהאדמה רועדת או שאני הולכת על לוח צף. היום בבוקר היה נדמה לי שהבתים סביבי החלו נעים. בסוף הסתבר שאלה כדורי מראות בפתח החנות שנעו ברוח. בקושי הגעתי לעבודה. אני צריכה לגשת להיבדק ואין לי זמן בכלל. הפרזנטציה בעוד יומיים, אני חייבת להספיק!
שרון שוב עושה לי צרות. אולי הגיע הזמן לספר לה. היא כבר לא ילדה קטנה.די, הראש מתפוצץ לי, אנסה להירדם."
יותם שם לב שהאותיות הגדולות והמעוותות כמו קיפצו על קווי הדף: אות אחת מעל לקו,אות אחרת מתחתיו, פתאום רווח של שתי אותיות בתוך המילה. בסוף השורה גלש הכתוב מטה. לא כך זכר את כתב ידה. הוא דפדף לאחור ובחן היטב את המראה. עד לפני כשבועיים כתב היד היה מסודר, ברור וקריא. אומנם ניכרת הנטייה של השורות מטה , אך הן ישרות ומסודרות. אותיות קטנות.
יותם הכין לעצמו כוס קפה וישב לקרוא ביומן.
כל הזכויות שמורות לגיטה
