תִּקְוָה

תִּקְוָה / יהושע רוזנברג

שִׁלְהֵי אֱלוּל.

בָּא עֵת קֵץ הַשָּׁנָה  

קָרְבוּ יָמֶיהָ לָמוּת,

מִבָּתֵּי הַכְּנֶסֶת נִשְׁמָע בְּרָמָה

קוֹל שְׁבָרִים, קוֹל שׁוֹפַר תְּרוּעָה

בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

עַל כִּי הֶעֱווּ אֶת דַּרְכָּם,

וְהַקַּיִץ מְמָאֵן לָצֵאת.

צִיָּה גַם חֹם תַּמּוּז-אָב בָּאֲוִיר

לֹא עֹלָה מִיָּם עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ

אֵין עָנָן עַל הָאָרֶץ

בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ נֶהְפַּךְ לְשַׁד הַשָּׂדֶה

עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים  

יָתוֹם הָעוֹלָם בִּלְעָדַיִךְ, עֲרִירִי

לֹא יָשׁוּב לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיָה

וְחַדְרֵילִבִּימָלְאוּ גַּעְגּוּעַ.

עוֹד מְעַט תִּוָּלֵד שָׁנָה חֲדָשָׁה

הַשָּׁמַיִם יִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ

וִיהִי גֶּשֶׁם נְדָבוֹת עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

עֵץ יִשָּׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן יִתְּנוּ חֵילָם

יִמָּלְאוּ חַדְרֵי לִבִּי  תִּקְוָה וְתוֹחֶלֶת

מֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת

וּמִבִּרְכָתוֹ יְבֹרַךְ בֵּיתֵנוּ לְעוֹלָם,

תָּחֵל שָנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.