מסר האיש האמיתי / נח  

"היי, הגעתי בסוף. את רואה." אמר הבחור הצעיר אלדד לחברתו זה כבר 4 חודשים, שגית. "היו פקקים נוראיים, וכמעט היה לי פנצ'ר. ברגע האחרון ראיתי את הזכוכית על הכביש, ומייד פניתי ימינה לשוליים. איזה מזל. אני אומר לך, אם היה לי פנצ'ר, אני הייתי מתבאס ומתרגז. חבל לך על הזמן. אבל בסוף הגעתי, את רואה. למה את לא אומרת כלום ?". שאל אלדד, והמשיך בלי כל כך להתייחס לשגית.

"טוב, אני רואה שאת שקטה היום. אין בעיה. רציתי להגיד לך שקניתי מכשיר dvd חדש. ואיזה עצבים. הסדרה לא מנגנת לי בו. משהו שקניתי מסטימצקי. חדש. פיוצ'רמה. סדרה גדולה, אבל היא לא עובדת ב-dvd החדש. מרגיז לאללה. אוף." המשיך לקטר אלדד, ושגית עדיין בשלה. עם השקט. הולכים לאורך הטיילת, לא מחזיקים ידיים. לא כהרגלם.

"רציתי לספר לך שאני מה זה עצבני. היום בעבודה במחסן נפל לי משטח על הרצפה. הייתי צריך לסדר את כל המשטח מחדש. ולא היה לי את הניילון הנצמד הזה. אנחנו קוראים לזה "שרינק". חטפתי עצבים. אוף ! שום דבר לא הולך לי בזמן האחרון. מה איתך ?מה קורה ?"

"כלום."ענתה שגית בשקט, עד שכמעט ואלדד לא שמע אותה. אבל גם אם היה שומע, היה ממשיך.

"את שומעת קטע, המאוורר בחדר שלי הפסיק לעבוד. פשוט הפסיק. עכשיו קיץ, חם לאללה. הקייצים מתחממים משנה לשנה. וזה פשוט נורא. אני לא יודע מה אני אעשה. אין לי כסף למזגן בחדר. עצבים !"

אלדד המשיך והמשיך, והתלונן על כל מה שהוא היה יכול להתלונן עליו. לא התייחס לשגית כלל וכלל.

היא הייתה שקטה. הוא היה דברן. מקטר. השקיעה כבר הייתה מאחוריהם. המחוג של השעון מזמן עבר את חצות. אלדד שם לב ששגית שקטה. אך לא התייחס לכך, וחשב שהיא רוצה את השקט שלה. הוא לא רצה להיראות משעמם, לכן דיבר ודיבר. יותר נכון – קיטר ללא סוף.

ואז, פתאום, לאחר שהלילה כבר היה בשיא עוצמתו. אלדד החליט "להתעורר", ושאל את שגית אם קרה משהו. והיא אמרה לו...

"לאימא שלי גילו סרטן בלבלב..."

סוף

כתבתי את הסיפור הזה במטרה להעביר מסר. אנחנו כל הזמן מתעסקים בשטויות. ולא שמים לב לדברים החשובים באמת בחיים, שהם בריאות בעיקר, והרגשה טובה. לדעתי, אנחנו צריכים לברך על כל יום שאנחנו מתעוררים בבוקר, בריאים ושלמים. המדינה שלנו ידעה לא מעט טרגדיות. ולכן אנחנו חייבים לזכור את מה שחשוב באמת בחיים. לתשומת לבכם.

שלכם.

נח.

© כל הזכויות שמורות לנח.