הפעם הראשונה שלי

הפעם הראשונה שלי   /    *אלה*

יש כל מיני דרכים להכיר:

בשידוך, (זאת אומרת בהמלצה של גורם שלישי).

דרך מדורים מתאימים בעיתון,

או באתרים באינטרנט.

התנסיתי בכולם. השקעתי שעות בחיפושים, שיחות טלפון ומפגשים.

בסופו של דבר, זה היה בזבוז זמן אחד גדול. אף פעם לא יצא מזה משהו רציני.

הייתי בת 18 וזו הייתה הפעם הראשונה שלי.

חלמתי על משהו אחר, רומנטי.

אומרים שהאהבות הגדולות נולדות במקום שלא מצפים להן.

פנטזתי שאני פוגשת אותו ככה פתאום,כשאני הולכת ברחוב לעבודה, ללימודים, או סתם ל"סידורים".

בוקר אחד הייתי בדרך לדואר  שקועה בהרהורי, ולפתע משהו הבזיק בי. נעצרתי, הסתובבתי וחזרתי לאחור. הוא עמד שם יפה, עם נוכחות חזקה, שקוע בעצמו ולא רואה אותי, מה שכמובן עשה אותו לעוד יותר נחשק. עצרתי על ידו, בוחנת אותו מכל צד. הוא נראה לי מושלם! בדיוק כמו שרציתי! נעמדתי מולו, עיניו כמו נעוצות בי. סוף סוף הוא שם לב. מבט הפוקר שלו לא איפשר לי לדעת מה הוא חושב עלי, אבל זה לא ממש היה לי חשוב. האמנתי שהקסם הנשי שלי והרגשות הגואים בי יעשו את שלהם, וגם אם הוא לא ממש יאהב אותי מהתחלה, השקעה נכונה מצידי ויחס הולם יגרמו לו להחזיר לי אהבה.

צל שחור שהופיע על המדרכה משך את תשומת ליבי והרמתי את עייני. מולי עמדה בחורה יפהפייה, לבושה ברישול אלגנטי, כובע לראשה ונושאת תיק קש.

"אני רואה שאת מתעניינת בו" היא אמרה לי בטון בטוח

"כן" עניתי "הוא יפה"

"נכון, והוא שלי"

בלעתי רוק, הסמקתי ונעתי בחוסר מנוחה.
"סליחה, אני מצטערת"

היא סקרה אותי במבט ממושך ואמרה:

"אל תצטערי, במילא כבר נמאס לי ממנו."

נאנחתי לרווחה. הבטתי בו, הוא נראה לי כנוע, כאילו מקבל עליו את הדין.

חיכיתי שיגיב, שינסה לומר משהו, להילחם על מקומו, אך הוא שתק.

"את רוצה אותו?" שאלה

"כן" עניתי. "אבל אולי אצא איתו פעם אחת לפני שאחליט"

"אין בעיה, כרצונך"

יצאנו לטיול בעיר. הייתי נרגשת. לאט לאט הוא נפתח אלי ועטף אותי בחום. קווי המתאר של גופו קסמו לי, וככל שגיליתי את פנימיותו נמשכתי אליו יותר.

חזרנו אליה.

"נו, איך היה?" שאלה בסקרנות.

"נהנינו מאוד, התחלנו להכיר זו את זה."

"ומה אתם מחליטים?"

"נלך על זה"

"אוקיי, רוצה שתחתמי  לי על זכרון-דברים"

"אין צורך" עניתי  "יש לי את הכסף, ואני במילא בדרך לדואר. נוכל לעשות העברת בעלות"