יצירות אחרונות
אמא שכולה מבכה את בנה (0 תגובות)
מרים מעטו /שירים -04/12/2024 21:04
על מה חושב הקשיש שעל הספסל בגינה? (הייקו) (1 תגובות)
חימי כץ /שירים -04/12/2024 19:30
נוֹשֶׁמֶת אֶת גַּלֵּי הַיָּם (0 תגובות)
אביה /שירים -04/12/2024 18:41
אִמָּא? (5 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -04/12/2024 12:33
קנאי (7 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -04/12/2024 10:09
ויש שהשראה לשיר נגמרת (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/12/2024 09:49
אחד את השני מבינים (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -04/12/2024 06:36
לִבְשִׁי כֻּתֹּנֶת לְבָנָה🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -04/12/2024 03:29
וילון ורוד (6 תגובות)
אייזיק /שירים -03/12/2024 22:45
סיפורים
מספר הסיפורים
׳¡׳™׳₪׳•׳¨ ׳׳”׳‘׳” ׳¢׳¦׳•׳‘.doc
אנשים מכל העולם היו באים אל מספר הסיפורים, מבט אחד בעיניו הנוצצות היה מפיק סיפור אישי שמבוסס על העבר, תיאר את ההווה, וחזה את העתיד. כל בן אדם והסיפור שלו לפי מבט אחד בעיניו של מספר הסיפורים. הנרי היה עובד במשאית זבל מאז שהיה ילד קטן, זה היה החלום שלו, העבודה ריגשה אותו ולא היה אכפת לו שהוא חוזר הביתה מסריח. אנשים מייצרים זבל זה מה שהם עושים והעבודה שלי חשובה מאוד, אני עושה להם סדר בחיים, כמו פסיכולוג, זה מה שהיה אומר לאישתו ששנאה את העבודה של הנרי, ולא הסכימה לישון איתו באותה מיטה, בטענה שלא משנה כמה הוא התקלח הריח הוא חלק ממנו, והיא בתור מוכרת בשמים, לא מוכנה לסכן את עבודתה. הנרי אהב להיתלות מאחורי המשאית העצומה ולהרגיש את הרוח בפניו, כשאנשים היו מתרחקים ממנו בתור בסופר, שמח שהוא תמיד הראשון וכשאף אחד לא ישב לידו באוטובוס דמיין איך הוא נתלה מאחורי המשאית ומרגיש את הרוח. בכל פעם שרק חשב על הנסיעה מאחורי המשאית התמלא אושר שלא יכל להסביר לאף אחד, פעם אחת ניסה לתאר את זה לאישתו "זה כמו לעוף אני מחזיק בידיי את המשאית והיא הכנפיים שלי אני מרגיש את הרוח בפניי ואני חושב שאני ציפור" אתה סתם מנסה לנחם את עצמך אמרה לו, החיים קשים מידי, אין זמן לדמיונות אתה לא ציפור אתה סך הכל בן אדם שעובד בזבל. הנרי לא הקשיב לה ודמיין את היום שיהיה לו מחר, מאחורי המשאית. כמו בכל בוקר, המשאית באה לאסוף אותו מביתו. הוא זינק מאחורה בהתלהבות עצם את עיניו, וחיכה בהתרגשות לתחילת הנסיעה הוא הרגיש את הרוח בפניו, ולא יכל להפסיק לחייך הוא היה פשוט מאושר, כשפתח את עיניו מצא את עצמו עף באוויר כשחסידה עפה לידו החסידה הסתכלה עליו ונבהלה. היא עפה רחוק ממנו בצווחות אימים, הנרי הסתכל למטה וקלט את עצמו עף בתנועות של שחיית חזה. הוא ראה אנשים צופרים אחד לשני בבוקר ואת האנשים הממהרים רצים לעבודה עם חליפותיהם. הוא עף גבוה ונכנס בתוך ענן הכל היה שליו ונעים הוא היה לבד בתוך הענן ועשה גלגולים סביב עצמו, הוא הציץ עם ראשו מחוץ לענן וראה להקת תוכים בשלל צבעים. הוא צווח כמו ציפור וניסה להשתלב בזרימת הלהקה, התוכים לא אהבו את הרעיון והתחילו לתקוף אותו עד שאיבד שליטה וראה את עצמו נופל במהירות עצומה, כמה שניות לפני שהתרסק ראה התקהלות של אנשים סביב מישהו ששכב על הכביש חסר הכרה הוא צרח להם שייתפסו אותו אך אף אחד לא הגיב וכולם היו עסוקים באיש ששכב על הכביש, הנרי קלט שהוא הולך להתרסק בדיוק על האיש ששכב הוא עצם את עיניו והכין את עצמו לפגיעה הקשה. הנרי קם מהמיטה בפראות והבין שהכל היה חלום אך הוא לא מצא את עצמו בחדרו הרגיל ואישתו ששמה עליו את ראשה התעוררה גם היא בפראות וחייכה אליו חיוך גדול כמותו לא ראה בחייו, הנרי היה בהלם, אישתו חיבקה אותו חזק וסיפרה לו שהוא נפל מהמשאית ובמשך שבוע שלם היה מחוסר הכרה. אחרי חודש של טיפולים, הנרי השתחרר מהבית חולים. בדרך הביתה אישתו סיפרה לו את הבשורה הקשה, "פיטרו אותך מהזבל, הם אומרים שקפצת והם לא מוכנים להודות שזאת הייתה תקלה שלהם. הפיצויים שלך של 20 שנה כעובד בזבל יגיעו בדואר, לא היה לי לב לספר לך את כל זה לפני הנרי, אבל זה המצב. הנרי הסתכל על אישתו שהייתה עם דמעות בעיניה וידע שהרגע אליו חיכה כל החודש הזה לא יגיע, החיוך שלו כווה, והבעת פניו שהייתה כמו של ילד השתנתה לזקן מקומט. בלילה, חלם איך הוא עף כמו ציפור,ובבוקר נחת הדיכאון לנוכח המציאות הקשה. הוא הרגיש שכל גופו משותק, אולי אני צריך עוד תרגול, אמר לסימה אישתו, אך היא ידעה שהוא פשוט לא מאושר יותר. כך עבר לו עוד חודש ועוד חודש והנרי כבר מצא עבודה חדשה כמאבטח בבנק, אך החיוך אותו לקח לכל מקום נעלם, אישתו הייתה מחבקת אותו ואומרת לו שהוא תמיד יהיה ציפור בשבילה, אך שום דבר לא עזר והמקום היחיד בו היה שמח היה בחלומותיו, שם היה עף עם להקת התוכים שכבר קיבלה אותו כאחד משלהם. החלומות היו כל כך מציאותיים שרק רצה לישון כל הזמן וכשהיה חוזר מן העבודה התרסק ישר על מיטתו, הנרי כבר ידע את שפת התוכים וכל פעם היה ממשיך מהחלום שנגמר, את מסעם סביב כדור הארץ. אחרי כמעט שנה ראה שהמקום מעליו הוא טס מוכר לו, הוא זיהה את הפקקים של הבוקר והאנשים הממהרים והבין שהוא נמצא לפנות בוקר מעל ביתו כמו מלפני שנה. הוא טס מהר עד לראש הלהקה ודיבר עם מנהיגם של התוכים, המנהיג שהיה מהודר בנוצות אדומות ידע לקרוא מחשבות. " הנרי המקום הזה מוכר לך אהה, פה נפגשנו פעם ראשונה. אתה יודע הנרי כל אחד מאתנו ברח מהכלוב שלו והסיבוב שאנחנו עושים סביב העולם עובר דרך כל בתינו הישנים. בכל פעם שאתה מגיע לבית שלך אתה יכול או להמשיך אייתנו במסענו, או לרדת למטה ולעזוב אותנו לתמיד, אתה לא תוכל לעוף יותר. אך אני מבטיח לך שהחיים שלך, כמו שאתה מכיר אותם, הולכים להשתנות. הנרי חשב בלבו על כך שהוא יחזור לעבודתו הישנה והחליט מיד, להיפרד מהתוכים. הוא נפרד מכולם ולפני שעשה את דרכו למטה אל תוך ביתו, מלך התוכים נתן לו מתנה, הוא החזיר לפניו את החיוך שהיה לו "בזבל". השעון צלצל. אישתו של הנרי נישקה את מצחו ובירכה אותו בברכת בוקר טוב. היום הנרי זהו יום מיוחד במינו, ביקשתי שייתנו לך חופש מהעבודה. אני ואתה הולכים לאיש מאוד מיוחד היום. אני יודעת שאתה לא אוהב פסיכולוגים וגם לא פסיכולוגיות גיחכה, היום אנחנו נלך אל מספר הסיפורים, והוא ייתן לך סיפור מיוחד אשר יעלה חיוך על פניך במבט אחד בעינך. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |