אבידה
קרן אור טורדנית העירה אותי מחלומותי והשרתה עלי עצלות. השעון הראה כי השעה 6:45 בבוקר. אפשר להמשיך לישון. אפשר לישון כמה שרק בא לי, אני בחופש. חופשי לגמרי. חופשי מדאגות. חופשי מהעולם. פסגת האושר. סידרתי את הוילונות הכהים היטב, החשכתי את החדר כמו מרתף אפל מימי-הביניים, וחזרתי לישון, כאשר חיוך טפשי של אושר, נסוך על פני. חיים נפלאים.
הלואי שימשך ככה לנצח!
הרעב מעיר אותי לבסוף. מביט בשעון, רק 7:49, לא יאמן. סוף סוף אפשר לישון כמה שרוצים ואני מתעורר באותה שעה ארורה. בטח ג`ט-לג. מת מרעב. אולי להזמין שירות חדרים? מביט בתפריט, לא מצליח להחליט. טוב יאללה, לקום, לצחצח שיניים, להתקלח, צא מזה יא פדלעה! מדליק את הטלויזיה ומזפזפ קצת בחוסר עינין.
לבסוף קם עירום ונכנס לשירותים. מראה ענקית מקדמת את פניי. איני זוכר שאי-פעם ראיתי את דמותי מתנוססת לראוה ככה. מביט בתלתלי השחורים. המתולתל היחידי בכל המשפחה. תמיד תהיתי על פשר תלתלי. אחי תמיד ירדו עליי, שאני הבן של החלבן. מה זה בכלל חלבן?
דוקא נראה לגמרי לא רע בזכות עצמי. מרגיש טוב מחוץ לסנדביץ. אמנם לא חסון כמו אחי הגדול, אבל בהחלט שרירים מרשימים. קצת פחות יפיוף מאחי הקטן, שכבר עבר את שנינו בראש, לפחות, אבל בכל-זאת, פנים שאין מה להתביש בהם.זקוק לגילוח דחוף! אף ישר ועינים חומות גדולות. נראה אשכנזי כמו אימא, הם שניהם יצאו תימנים עם שיער חלק, ואני יצאתי אשכנזי מקורזל, מישהו מצחקק לו שם למעלה. חבל שאין לנו עוד אח לאזן את המצב. בעצם אימא היתה מתאבדת. היא תמיד חלמה על בת, למרות שניסתה להסתיר, כולנו ידענו.
בסך הכל אני די גאה בעצמי. שירות קרבי בסיירת. אומנם כולם חושבים שנדב, אחי הגדול, סידר לי הכל, זה בטח לא מזיק, שאח שלך הוא מפקד הסיירת, אבל עדיין הייתי צריך לעבוד קשה מאד. לפעמים הרגשתי, שדוקא בגלל הקשרים שלי, המפקדים דורשים ממני, ומצפים ממני, להרבה יותר. בכלל זה מאד קשה לחיות בצל של אגדה-חייה.
סוף, סוף, לבד בזכות עצמי. כסף לא חסר לי - הכסף שחסכתי בכוחות-עצמי בעבודת השליחויות האיומה. עצמאי, בוגר, בזכות עצמי.
חופש ושחרור אמיתי.
סיימתי להתארגן וירדתי לאכול. טרפתי מכל הבא ליד, ביצים ומיני מאפה ודגנים. מהבשרים נמנעתי, בטח הכל פיגולי-חתולים או משהו טרף. חזרתי לחדר, והנה כבר הספיקו לסדר את הסדינים, איזה יעילות. מתישב על המיטה וחושב מה לעשות. מרוב חופש ואפשרויות כבר אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. אולי אתחיל מסיורים בעיר ואחר-כך בהדרגה לאזורי הטבע והכפר להתנתקות מוחלטת מהסיבילזציה. נשמע רעיון סביר.
מתחיל להתארגן לתזוזה, מצלמה, כובע, מפה, סנדלים, ארנק.
אוקי, אולי כדאי לשים את חגורת הכסף עם המסמכים בכספת של המלון שלא אצטרך להסחב עם הכל, אני ניזכר בטיפים של "למטייל". מחפש את חגורת הכסף. איפה השארתי אותה? אולי על הכיסא כשהתפשטתי אתמול? לא ליד הראי במקלחת. בטח הכנסתי אותה לתיק! ההסטריה תוקפת אותי במלוא עוצמתה. מרוקן את תוכן התרמיל בטרוף לכל עבר. אחר-כך סורק דבר, דבר בשיטתיות, כאילו החגורה יכולה להכנס לתוך הנעלים.
זה דולי! ידעתי שהיא עובדת עלי! מוציא את הארנק מהכיס לבדוק את תוכנו: 113.5 דולר, היא לקחה בדיוק את הארבעים שסיכמנו. אם היא היתה גנבת היא היתה לוקחת הכל! זה מה שהיא רוצה שאני אחשוב - אני אהרוג אותה! אבל איך? אני בחיים לא אמצא אותה. לבד בארץ זרה! בלי כסף, בלי כרטיס אשראי, בלי דרכונים, בלי כרטיסי טיסה. אשאר כאן לנצח, אגוע ברעב ואמות מחוסר בית ברחוב. אפילו כסף לשלם למלון הזה אין לי. הם בטח יכניסו אותי לכלא או במקרה הטוב יגלו אותי. איזה בעסה, דיכאון אמיתי. כל הטיול הזה היה טעות אחת גדולה. יותר גרוע מהשירות בצבא, איזה חרא!! אכלתי אותה בגדול ואין לי מושג איך אני יוצא מזה.
התיפחתי בבכי! אני לא זוכר שבכיתי כך אי-פעם. אפילו לא כשירון, החבר שלי מהצוות, נהרג. בכי של ילד קטן אבוד, חסר אונים. בכיתי עד שנגמר לי הכוח. חסר אונים נשכבתי על המיטה, לא מסוגל לחשוב על כלום.
ככה עבר הזמן, אולי יום, אולי שעה, לפתע נתקפתי טירוף והתחלתי לנער את כל החפצים והבגדים שלי. לנער ולהשליכם בזעם. ניערתי את החולצה שלבשתי אתמול ופתק לבן נשר מהכיס אל השטיח. הרמתי אותו וראיתי שזהו כרטיס הביקור של דולי. בטח גנבה גם את זה השרמוטה! הסתכלתי על הכרטיס:
Dolly Therapeutic Massage
כתובת ומספר טלפון. אפילו אימייל.
נראה אמיתי, אבל לך תדע, אולי בכלל קוראים לה דפנה או סימה. אבל לא יכול להיות שמתנדבת בקומונה לעזרה בקהילה, תגנוב! היא מאמינה בתיקון עולם. אולי היא רובין-הוד? אבל יכולתי להרגיש באמינות ובכנות שלה. אולי זה נפל בשדה-תעופה, או מתחת למיטה. בטח אמצא את זה עוד רגע. לא לאבד את העשתונות. זה חייב להיות כאן. אולי שירות חדרים לקח את זה. אני צריך להתלונן למלון ולהאשים אותם. לפחות ככה הם לא יחיבו אותי על החדר. זה לא יכול להיות שזה דולי! היא לא היתה עושה כזה דבר לישראלי. אנחנו אחים!
איזה מתנדבת? מתנדבת בתחת שלי!, צא כבר מהתמימות ותתבגר, היא עבדה עליך בצורה מקצועית - יא טמבל!
© כל הזכויות שמורות
