משטרה
איזה צפיפות איזה מחנק, נראה לי שכולם עוברים אותי. הם לא שמעו על מספרים בתור. כאילו אני לא קיים. אני אויר. סך הכל די נקי פה, אבל מה זה מחניק. אין אויר. הכל כאילו ענן אחד אפור של לחות חום ומחנק. יותר גרוע מתל-אביב. לא האמנתי שיכול להיות מקום יותר גרוע מתל-אביב. מה לא היתי נותן עכשיו בשביל מנה פלאפל התאומים, או הואדי. אפילו פיתה-פן. אין כמו הארץ שלנו. למה כולם רוצים חוץ לארץ? משוגעים! חרא פה! כולם בטח מגלים את זה ואז שומרים בסוד כדי שגם הפריארים האחרים יבואו. כמו בשיר "קרקס" של חווה, "אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם..." בטח גם אני בסוף אגיד שנהניתי, מה אני פראיר, שרק אני אסבול בחרא הזה. לכולם יש זכות, לחוות את המזרח הנכסף.
"הבא בתור"
סוף סוף אני הבא בתור, מתישב מול שוטר משועמם למראה. מדים מגוהצים ושפם דליל.
"שם"
"עודד"
"מה לא בסדר?" הוא שואל באנגלית מעט עילגת.
"גנבו לי את הכסף והמסמכים"
"אתה רוצה להתלונן?"
"כן," אחרת למה באתי?
"על מי אתה מתלונן?"
כיצד אני אמור לדעת? זה התפקיד שלהם למצוא את הגנב. אם הייתי יודע, הייתי בא אליהם? אולי להאשים את המלון. המניאקים האלה, אפילו לא ויתרו לי, על תשלום, עבור החדר וארוחת הבוקר, ולקחו את הכסף מכרטיס האשראי הגנוב. אפילו ביטולו כבר לא יכל לבטל את העיסקה איתם. אולי זה דולי. בטח היא גנבה השרמוטה. אין לי הוכחות. אולי פשוט אספר להם את כל האמת, עם כל הפרטים והם כבר יחקרו בעצמם.
"נו אין זמן, עוד אלף אנשים מחכים והפושעים לא נחים לרגע. אתה רוצה להתלונן או לא? אתה יודע מי גנב? למי היתה גישה? מתי נגנב? אולי שכחת את הכסף איפשהו? כמה כסף? איזה מסמכים? יש לך צילומים? טביעות אצבעות? השארת את התיק ללא השגחה? השארת בחדר במלון ויצאת? שכבת עם זונה? השתכרת? סמים? תיכף אני מזמין אותך לבדיקות דם ושתן! יש לך איזשהו מסמך המאשר את זהותך? אתה שוהה בלתי חוקי? נתת טביעות אצבעות?"
פתאום הפכתי לחשוד בגניבה מעצמי, ואני חשבתי שהמדינה שלנו משוגעת. אולי בעצם עדיף, לא להגיש תלונה כנגד עצמי.
"בעצם נזכרתי ששכחתי את המסמכים אצל ידידה, מצטער שגזלתי מזמנך היקר אדוני השוטר הנכבד," משתמש בכל מילות הנימוס האפשריות בתקווה להחלץ משם לפני שיזרקו אותי למחבוש.
"מה השם?"
"עודד"
"גם הידידה שלך עודד?"
"לא אני עודד, היא דולי"
"אוקי, אבל אתה אצלי עכשיו על תנאי! היתי צריך לרשום לך קנס על בזבוז זמן משטרה, שלא אשמע עליך יותר. עוף מכאן!"
המום מהיחס המשטרתי הבוטא, ככה מקבלים תיירים? יצאתי להבל העולם האפור. אולי מוטב כך. אולי עדיף לדווח אבידה מאשר גניבה, פחות בלאגן. יותר מהר ישיבו לי את הניתן להשבה. בשביל הביטוח צריך תלונה מהמשטרה, אבל במילא אין ביטוח על הכסף והדרכונים.חבל שלא היה לי שכל לעשות טרבלרס כמו שאבא אמר לי, הייתי בטוח שזה שייך לימי הפלמ"ח, והיום הכל זה רק כרטיסים מגנטים. עכשיו אני צריך לשרוד, מי יודע כמה זמן, עד שהשגרירות תאמת את זהותי, ויואילו להעניק לי אותה בחזרה, וויזה ינפקו לי כרטיס חדש, מהמזומנים אפשר לשכוח. חודשים של-עבודה-דם-יזע-ודמעות הכל לפח לביוב. עדיף לא לחשוב על זה. יכול להיות שעם טרבלרס, הכל היה נראה אחרת. או אם לא הייתי פוגש את הדולי הזאתי. בחיים אני לא אספר לאבא, אני כבר יכול לראות את החיוך הימני שלו מאוזן לאוזן, אומר "אמרתי לך!" וקורן כולו מאושר. אין דבר המסב לו יותר אושר, מאשר להיות צודק כל הזמן. אפילו כאשר הייתי ילד ונפגעתי או משהו, במקום לרחם עלי, או אפילו לכעוס, שלא הקשבתי לו, הוא פשוט היה מאושר, כי צדק. אפילו לא מנסה להסתיר את חיוכו הרחב. תמיד מבסוט מעצמו. אוהב את עצמו יותר מכל דבר אחר.
טוב, כסף אין לי, אבל זמן יש בשפע, במקום להתגלגל ברחובות, אולי אחפש את דולי. מה כבר יש לי להפסיד? הכסף בטח אבוד, אבל לפחות אוכל לברר, אם הייתי פראיר, או טמבל, או אולי חמור, אהבל, תמים, אפוף, אסטרונאוט, טיפש או חסר ניסיון. או הכול יחד ואף יותר מכך. אולי עדיף לא לדעת, ולשכוח מהכל.
אני שונא את עצמי!
© כל הזכויות שמורות
