פיג`ויה
גשם.
מבול.
כזה גשם לא ראיתי בחיי.
אפילו לא בטלויזיה או בסרטים.
משהו כמו המבול של נח כפול מאה.
מישהו פתח למלעלה נהר. שחרר את הסכר ונתן למפל האדיר לנחות על ראשינו בעצמה אדירה. סוחפת.
עומד לצד הדרך. מנסה ללכת ולהתקדם. הדרך נראית יותר כמו נהר. אולי בכלל הלכתי לאיבוד, ואני הולך לאורך נהר? היא גם מפותלת כמו נהר. מזל שהמפה שלי מנוילנת. משהו יצא מכל השירות הצבאי המחורבן. איזה סחף. סיוט.
איך אתפוס טרמפים במזג אויר הזה. בקושי עוברות מכוניות. בעצם כבר כמה שעות לא עבר שום רכב.
כולי רטוב.
התרמיל ספוג.
מה הטעם בחליפת הסערה כאשר המים מגיעים לחזה? איזה רוחות! אולי זה טיפון? מונסון? מנותק מהעולם, אין לי מושג מה קורה.זה מה שרציתי. פשוט דפוק!
שעת צהריים, וחשוך, כמו אמצע הלילה. בעצם אולי השעון שלי נעצר? זה לא יאמן איך אנשים מסוגלים לחיות במזג אויר כזה, ואנחנו מקטרים על החמסינים בארץ, יש לנו את המזג-אויר הכי נפלא בעולם והמדינה הכי נהדרת. אני רוצה הביתה, נמאס כבר, הבנתי את הרעיון.
לאחר מה שנדמה כנצח נצחים הגיעה ההפוגה.
עדיין רוחות, וגשם, בעוצמה שלא חויתי מימי, אבל יחסית זה היה הרבה יותר טוב.
הכל יחסי.
זה פשוט מדהים איך הכל יחסי.
הכל!
כל הסבל וכל האושר, כל הטוב וכל הרע.
הרגשת התעלות!
כמו של סיום מסלול.
לשרוד את איתני הטבע, כמו להאבק במלאך אלוהים.
יש אלוהים!
איזה טבע מדהים, איזה עוצמה והוד.
המיים נסוגים במהירות מדהימה מהדרך. השדות מוצפים כמו בריכות שחיה אבל הדרך מתהווה מחדש. צומחת מתוך האגמים. הנה כבר מתחילה תנועת כלי רכב באופק. יותר נכון עגלות רתומות לג`אמוסים. מזכיר את התמונות של החלוצים בביצות החולה. איזה יופי, כמו לחזור במנהרת הזמן. אדיר. אני חייב לצלם את הקשת הזאת.
הכל היה שווה!
הנה עוצר לי איזה עגלון. מגניב, איזה חויה. עגלה רתומה לשוורים. כל-כך נחמדים האנשים פתאום. כאילו עם אחר פה. איזה מתוק חיוך חסר שיניים מזמין אותי לעלות. אין לי מושג לאן הוא מגיע, אבל מה יש להפסיד.
איזה אושר.
נפלא פה!
חלומי!
השמיים מוורידים בכל מיני גוונים של סגול, אדום וורוד וכתום. השתקפותם בכל מקום, כמו מראות אינסופיות. עוצר נשימה! הכל מתמזג לתמונה סוריאליסטית מדהימה. אני לא יכול להפסיק לצלם. אין מצב שאני אצליח להכניס את העולם הזה לתוך תמונה. זה גדול מלהכיל. עוצר נשימה, פשוט אלוהי!
הגענו לאיזה כפר נידח. אם אני מזוהה נכון על המפה הזו, זה רק איזה עשרים ק"מ, מהעירה של דולי, אני יכול לקצר דרך הואדי הזה, ואז זה פחות מחמישה ק"מ. אני רק מקווה שיש דרך סבירה, ולא הכל התכסה בשטפון. אולי עדיף לא לקצר, ולקחת סיכונים. אולי בכלל עדיף, שאשאר ללון כאן, ומחר כבר אשאל מישהו, או אקח טרמפ. מה בוער לי לראות את הגנבת הזו? בכלל מה אגיד לה? עדיף לא להגיד כלום. להעמיד פנים, שהכל בסדר. אולי היא בכלל לא אשמה? וגם אם כן, אולי עדיף לחכות שיהיו לי הוכחות? לפי האימייל ממנה, מסתבר, שלפחות בעינין אחד, היא לא שיקרה, הם אכן גרים בקומונה. היא אומרת שדיברה אם החברים ואוכל להתארח אצלם כמה שארצה. אם יותר משבוע, אצטרך לתרום ככל יכלתי. לא מספיק שתרמתי להם את כל חסכונותי, בלי שביקשו ממני?
מזכירים לי קצת את הקיבוץ של פעם, מהסיפורים של ההורים שלי, "כל אחד תורם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו". מה שלא הביאו בחשבון זה, שהיכולת מאד מוגבלת והצרכים אינסופיים.
אם היא אשמה, היא יודעת, שלא נשאר מה לגנוב ממני. לפחות עד, שינפקו לי כרטיס אשראי, ודרכון, חדשים. אולי הם צריכים את התחתונים שלי? אולי רק את הזיעה והדם שלי? לא חשוב העיקר לאסוף חוויות שיהיה מה לספר לחברה.
נו באמת. ממה אני כבר חושש? מקסימום אחזור אם אי-אפשר לעבור. אני בטיול! הלכתי מאות ק"מ בצבא, ופתאום עושה עניין מחמישה ק"מ מחורבנים? מה נהיתי תינוקת?
איזה יופי!
נחל מדהים!
זרימה אימתנית. שוצף וגועש. הולך עם כיוון הזרימה. האדמה בוצית ומכבידה על הנעליים, אבל חוץ-מזה הדרך בכלל לא רעה. כנראה שהיא בנויה למזג-אויר הזה. צמחיה עשירה וסבוכה,שרכים ומטפסים, קשה לעבור את הסבך, ממש ג`ונגל כמו בסרטים על ויטנאם. אולי פה צילמו את הסרטים האלה? הם בטח צלמו בהוואי האמריקאים החנונים!
מה זה?
מה אני רואה פה לצד הדרך?
נראה כמו איזה חולדה ענקית.
לא, זה גור כלב קטן. איזה מותק! רועד מקור. לא, זה בכלל גורה מתוקה.
אני אקח אותה איתי.
אולי יש לה כלבת. מה השתגעתי? מה אני צריך צרות?
אני לא יכול להשאיר אותה למות כאן. היא רק נולדה. לא יכול להיות שהיא חולה. בטח נסחפה בשיטפון. אני אקח אותה איתי. איזה מתוקה. איך אקרא לה? אולי לא כדאי לתת שם לפני שאדע שהיא תשרוד לבטח. חבל להיקשר יותר מדי. בסך-הכל כלב. אבל יש לה אופי! משהו מיוחד, מלאת שמחת חיים, למרות מצבה העלוב.
אולי אקרא לה דולי?
אבל דולי שרמוטה!
מה אם איזה שם של פרי אקזוטי? טרופי משהו? אננס?
"אננס! אנני, אנני! נסי!"
לא, בכלל לא מתאים לה.
אולי פיג`ויה?
"פיג`ויה!"
כן!
מצלצל נהדר! זה לא בדיוק טרופי, לא חשוב. מי בכלל יודע אם זה פרי ברזילאי או בריטי? השם נשמע טרופי, והטעם נהדר.
"פיג`י, פיג`י"
מה זה מתאים לה.
איזה חמודה, אוזנים שחורות נופלות וראש לבן. כולה כתמים שחורים לבנים קצת חום. בטח תהיה מה זה יפה, אחרי שאנקה אותה קצת. איזה מותק היא מלקקת אותי, חברותית. מקשקשת. היא בטח של מישהו.
מישהו טיפח אותה.
היא אבדה למישהו. ועכשיו הוא עצוב.
העיקר שהיא בסדר.
מזל שמצאתי אותה.
אלוהים שלך אותי אליה.
אלוהים שלך אותה אלי.
אלוהים.
אני בכלל לא מאמין באלוהים.
על מי אני עובד?
"פיג`ויה, פיג`י, פיג`י, פיג`י!"
© כל הזכויות שמורות
