סיפור אמיתי

סיפור אמיתי שהיה מזמן מזמן אבל חרוט כמובן בזכרוני

בשנת 1973 החלטנו אני ובעלי להינשא, בעת שהחלנו כבר בהכנות לחתונה, לפתע פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואז החלו כל השיבושים באשר למועד החתונה, כמובן שאת בעלי גייסו למילואים לתקופה של מס' חודשים, אולם  שמחות  כבר הוזמן לפני פרוץ המלחמה,  וכן ההזמנות כבר היו מוכנות.

כמובן שבזמן מלחמה אין הרבה קשר עם לוחמים, לא היה לי קשר יום יומי עם בעלי (כיום), מועד החתונה קרב, ולא היה לי שמץ של מושג אם ישחררו את בעלי לחתונה.

המתח היה רב אם ישחררו אותו לחתונה, ומה לעשות עם האולם האם לדחות?????

חיכינו אני והורי במתח רב לאיזה מכתב או טל' לפחות שיאמר לי אם צריך לדחות את החתונה,  ידעתי את הקושי לשלוח מכתב בזמן מלחמה (אז לא היו פלאפונים).

לפתע קיבלתי בדואר פתק קטן מלוכלך  מאד שבו היה רשום

"החתונה תתקיים במועד" כמובן לא התייחסתי לפתק המלוכלך בשבילי הוא היה נקי וזוהר, ידעתי שבעלי מצא חתיכת פתק באיזה מקום באמצע המלחמה, אז בשבילי זה היה פתק קדוש, כמובן שמיד חזרתי להכנות – מאחר ושיחררו את בעלי רק למס' שעות ועדיין לא הסתיימה המלחמה, כמובן ביטלתי את האולם וצמצמנו את הזמנת האורחים למס' קטן מאד – והחופה התקיימה ברבנות.

בסיכום החתונה התקיימה במועד – גם אם זה היה רק ברבנות, רוב האנשים שראו את התמונות מהחתונה חשבו שהתחתנו באולם פאר.

סוף טוב הכל טוב – ב"ה רק שמחות לכולם וחג  שמח