חזרה ליצירות
סיפורים

ידידות בכח?(בפוטנציאל)

גנסיס | (27/09/2007 06:48) | 118 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ביום חמישי קשה למצוא מקום באוטובוס .אני עולה במאמץ עם תיק הציורים ביד אחת,בשניה "תיק הגברת"ועוד ספר שקניתי ברגע האחרון.מקסים!"אמנות האיסלאם."!
נישאר מקום יחיד מול דתייה,בטח מבני ברק,שימי שואל תמיד"איך את יודעת"?-"אלמנטרי,"אני אומרת לו.חצאית ארוכה,ז'קט ארוך שרוולים ביום קיץ כזה,וסל גדול גדוש כי אלה יש להם ילדים רבים וצריכים להביא להם שבר"
היא סוקרת אותי מזוית עינה.גם אני מזוית עיני רואה שהמבט אוהד.אולי מקנאה,אני חושבת לי,כשהיא רואה את דפי הציור שלי מבצבצים מתיק הפוליגל הקרוע מעט,בחרות שלי לעסוק במה שאני רוצה.היא ניראת סימפטית.יכולנו להיות ידידות .אז מה אם היא מטופלת בבעל עם זקן בטח,ועם ילדים ולי אין אפילו בעל,היא יכלה בודאי ליעץ לי עצות אחדות לתיקון המצב.הספר נפל לי.כשאני מרימה אותו,גם תיק הפוליגל נישמט מידי.היא תופסת אותו שלא ישען על השכן היושב לידי."תודה"אני לה.היא מהנהנת בראשה בחיוך קטן.של חיבה.בהחלט חיבה.מצאתי חן בעיניה."את יורדת"?היא שואלת כשאני מתארגנת עם כל חפצי וקמה .אני עונה לה בבישנות על היותי כה מגושמת ."בסדר"היא עונה לי ואני רואה מתח מסויים.כניראה שטעיתי.די עיצבנתי אותה,כניראה עם כל החפצים שלי וההתכופפויות שלי להרימם.נעלבת מעט,אני מצליחה לרדת מהאוטובוס כשכל חפצי אתי.
אני צועדת כשלוש דקות ואז נישמע פיצוץ אדיר מהתחנה שכבר הצלחתי להתרחק .
למחרת בעתון היה כתוב על מגה פיגוע באוטובוס לבני ברק.
"היתה זו,כניראה אשה,מחבלת ,שהצליחה להחביא את מטען הנפץ בסל קניות גדול"
עד ראייה שנותר בחיים סיפר על אשה כבת שלושים עם סל קניות שמהרגע הראשון ניראתה לו חשודה"

תגובות

חזרה ליצירות