סטריפ-פוקר
"עודד"
"כן מאיר"
"שמע, אנחנו לוקחים את השבט לטיול יומיים. לך עדיין אין קבוצה, מה דעתך להשאר בקומונה, ולעזור לטניה בפעילות השכונתית?"
"אין בעיה,שיהיה לכם מסע מהנה!" טיולים אני מעדיף לעשות בעצמי, ולא עם עוד מאה ילדים צורחים. אולי תהיה לי הזדמנות, לרחרח קצת מסביב, כאשר הקומונה ריקה.
===
"עודד"
"כן טניה"
"הבנתי שאנחנו יחד, לבד, רק אנחנו זאת אומרת"
"כן, איזה מין פעילות שכונתית אנחנו אמורים לארגן?"
"מה שבראש שלנו. יש לך רעיון?"
"יש לי הרבה רעיונות. מה למשל כבר עשיתם?"
"בדרך כלל אני מביאה משחקים או תחפושות, אוספת כמה ילדים מסתובבים, ומפעילה אותם. עושים דברים יצירתיים, או אפילו נגינה בכלים מאולתרים."
"מה עם כדורגל?"
"זה עוד לא ניסינו. אפשר לנסות, אבל אין כדור."
"אולי אפשר לאלתר מבדים קשורים בחבלים"
"רעיון מצויין, אני מומחית לקשירת כדור חבלים. למדתי בצופים בקרית-מלאכי"
"מה את מקרית-מלאכי?"
"כן למה?"
"את מכירה את קצב?"
"מספיק, עודד, אל תשאל אותי על זה, יא נודניק."
"סתם צוחק, אל תקחי ללב"
"הנה אני כבר מסיימת. מה אתה אומר על הכדור הזה?"
"וואלה מקצועית. מקסים!"
"בוא שב על המיטה שלי"
"מה זה הארנב המסמורטט הזה?"
"זה אבא שלי נתן לי כשהייתי קטנה. אני ישנה איתו כל לילה,"
"אה," קצת מוזרה. לישון עם בובת סמרטוטים בגילה.
===
"אתה בא?"
"יאללה, לץ גו!"
הלכנו לאזור מרוחק יותר מהנהר. הצמחיה היתה יותר דלילה. הרבה ילדים מסתובבים בכל מקום.
"איך את מחליטה את מי להפעיל? יש לך ילדים קבועים?"
"יש חצר גדולה, ותמיד מגיעים לשם החברה להעביר את הזמן. תיכף תיראה."
הגענו לאזור פתוח. אולי שדה קטן לא מעובד. מעט ילדים הסתובבבו שם. היו צעקות ודחיפות, אבל לא יותר מדי אלים.
"אוקי מה עכשיו?"
"רק רגע," טניה פנתה לאחד הילדים ושפת תנועות וקולות מוזרים אמר לו משהו. הילד ענה, ונעלם.
כעבור כמה רגעים, הוא חזר, עם חבורה של ילדים, שנראו בני שמונה, אבל כנראה, שהיו לפחות, בני עשר אחת-עשרה.
התחלקנו לקבוצות. אני עמדתי בשער אחד וטניה בשער השני.
הילדים שיחקו במקצועיות מדהימה בכדור חבלים המאולתר. לנגיחות, הוא לא היה כל-כך מוצלח אבל חוץ מזה, זה ממש היה עלה-כיפק.
מאד נהניתי מהמשחק, למרות שבדרך כלל, אני לא כל-כך אוהב לעמוד בשער. להשתעמם כמו גולם, עד שמגיעים אליך, ואז לחטוף בומבה. הקבוצה שלי ניצחה ארבע שתיים, מה שבודאי תרם להנאתי.
====
חוזרים לקומונה. ניכנסים. הכל שקט. איפה פיג`ויה? "פיג`י!פיג`י"
"פיג`יויה!"
"אולי כדאי שנחפש אותה?"
"נקווה שלא יצאה החוצה!"
"אין פה אף אחד שיפתח את הדלת והיא עדיין לא מגיעה לידית"
"טוב בוא נחפש בחדרים"
מחפש, בחדר של הבנים מתחת לערמות הסמרטוטים, אין זכר לגורה. חבל שלא סגרתי אותה בשירותים - איך שכחתי?
"עודד! מהר!" אני שומע זעקה מהחדר של טניה. אני רץ במהירות מנסה לא לחשוב על הרע מכל. אני מקווה שלא קרה כלום למתוקה שלי. איפה אני אמצא וטרינר, אם היא נפצעה, או בלעה משהו לא טוב? איך מבצעים החיאה בכלב?
אני נכנס לחדר של טניה, ורואה את המתוקה, שמחה, בריאה ושלמה. מאושרת, מקשקשת בזנבה לעומתי, וטניה עומדת לידה, היסטרית, ומבועתת.
"מה קרה?"
"היא לקחה את נבי שלי, והיא לא נותנת לי, לקחת אותו בחזרה. זה שלי!" היא מתיפחת.
אני ניגש אל פיג`ויה, והממזרה הקטנה, מתחילה לנהום. היא אף-פעם לא נוהמת עלי.
"לא לנהום! כלבה רעה!" תפסתי אותה ולקחתי ממנה את מה שהיה ארנב מסמורטט עד לא מזמן.
"הנה," נתתי לטניה את הארנב וחיבקתי אותה, מנסה אולי להרגיעה. להפתעתי היא נרגעה די מהר."
"עודד"
"מה"
"אתה חושב שפיג`ויה אוהבת את נבי שלי?" תלתה בי עיני ילדה מתוקה, מלאות תום.
"נראה לי שהיא מצאה את אהבת חייה!"
"לי אין צורך בו יותר. הוא יכול להיות שלה"
"תני לה, נראה מה היא תעשה"
טניה נתנה לפיג`ויה את נבי. פיג`ויה לא ידעה את נפשה מרב שמחה. החלה לקפץ, ולרקוד עם נבי בפיה. כל גופה מקשקש בזנבה. אחר-כך זינקה על טניה, ולקקה אותה, כמו שהיא מלקקת, רק אותי. זה היה מחזה מרגש ונפלא, אבל הרגשתי את הקנאה, צובטת את ליבי.
"זהו אנחנו לבד. חוץ מפיג'ויה, זאת אומרת, מה אתה אוהב לעשות?"
"לקרוא, לראות טלוויזיה, יש לכם משחקים? אולי שש-בש?"
"רק קלפים"
"את יודעת ברידג`?"
"לא מצטערת. אני משחקת בעיקר רמי, ולפעמים פוקר"
רמי אני לא סובל, פוקר יכול להיות מעניין, אבל אין לי כסף, "מה עם סטריפ-פוקר?" הצעתי בצחוק.
"מגניב! רעיון מעולה!"
היא כל-כך התלהבה, איך אני יוצא מזה עכשיו? טוב נשחק קצת אל תהיה כל-כך מרובע. תשתחרר קצת יהיו קטעים. נראה מי ישבר ראשון?
התחלנו במשחק סטריפ-פוקר. משחק ללא אתגר ממשי, כמו פוקר על כסף למשל. אין כל אלמנט של, בלוף או הטעיה, רק מזל.
עשה רושם, שהמזל לא כל-כך, עמד לצידי. למרות שנדמה היה לי, שזכיתי פחות או יותר, אותו מספר הפעמים, שהפסדתי, לא עבר זמן רב, ונשארתי בתחתונים בלבד, ואילו טניה, עדין לבשה את שמלתה. אולי לבחורות יש הרבה דברים להוריד, ועדין להראות לבושות, או שבכל זאת יש איזה דרך לתחמן במשחק?
טניה חלקה את הקלפים.
קבלתי כמעט רצף: עשר,נסיך,מלכה,מלך,עשר.
החלפתי את העשר ובמקומו קיבלתי מלך.
זוג מלכים - די עלוב. נראה לי שזהו. הושפלתי והפסדתי את המשחק. האם אני מתכוון לחשוף את כולי או להשתפן?
חשפתי את קלפי, וטניה פתחה את שלה:
עשר,נסיך,מלכה,מלך,מלכה, כנראה, שעוד לא כלו כל הקיצין.
התבוננתי בטניה לראות מה היא תסיר עתה. היא נראתה מהססת.
כנראה חושבת מה להוריד עכשיו.
לבסוף גמלה ההחלטה בליבה, היא קמה, והסירה את שמלתה.
והנה היא נצבת מולי בעירום מלא.
התבוננתי בגופה המושלם.
המום! לחלוטין לא מוכן, הזמן כאילו קפא.
פיג`ויה התחילה לנבוח בקול חזק. נביחות איומות.
נדמה לי שכבר הייתי בסרט הזה. אבל מתי?
התעשתתי וניזכרתי מתי.
הדחף הראשון שלי - לברוח!איך נקלעתי לברוך הזה?
בכוח ניתקתי את עיניי הבוהות בגופה והתבוננתי בעיניה.
לא, בסרט הזה עוד לא הייתי. היא נצבה שם, כמו ילדה תמימה. רק מחכה שאאסוף אותה בזרועותי.
לקחתי שמיכה וכיסיתי אותה.
"יש לי חברה, אני מתנצל. לא התכוונתי. דולי לא סיפרה לך?" הסברתי לה בגמגום וחרטה. צריך להרוג אותי בעינויים. איזה מין בנאדם, ככה מנצל, ומשפיל בחורה תמימה? צריך לירות בי! אני שונא את עצמי! חלאה.
"לא, היא לא אמרה לי כלום!"
אני אהרוג את הכלבה!!!
© כל הזכויות שמורות
