חזרה ליצירות
שירים

קטע שני מהיומן(לא לפי הסדר)

גנסיס | (01/10/2007 15:22) | 143 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אתה ואני סלע במצוקי הזמן.אתה אומר לי שאין זה מוסרי שאתה יוצא אתי"עליך למצוא אדם מתאים לגילך ולא אלטע זאכען כמוני"אני עונה לך"מהלעשות ואני חובבת ארכאולוגיה?"ואתה צוחק.גלגל האהבה ממשיך להסתובב כאילו לא עבר זמן בין פגישותינו.אתה עושה אותי יפה בליטופיך.בטלפון הודעת לי שיש לך"חידוש מגונה".מילה בה אנו משתמשים לרמזים ארוטיים.נירגעתי כשנודע לי שה"חידוש"הוא בעצם סדין חשמלי.אני שומעת את פאוסט מאת גונו ואני מרגישה כמרגריטה.כאילו אני אתך ביער השחור כמו זה שב"שר היער"של גטה,ואיני פוחדת מדבר,למרות האימים.כי אתה אתי.
היום באת אלי לעת דימדומים לעצום עיני לעת ערב.כמו מלח החוזר לעת מחזור הזמן מן הים.ולמדתי ,כמו בשיר של רחל,כל ריס וציפורן ואורן גופך.
באת כמו תפילה שקטה ממולמלת לעת דימדומים מן הויטראג'ים של כנסיה ריקה,מהודהדת עוגב.עיניך אגם ברכה בוערת שערי ניתז מניצוצות חיוכך וכולי זוהרת.
היום אמרת לי שאתה חושש שהזדקנת "הילדה שלי נישארת צעירהואני הולך ומזדקן עוד יותר".ואז שברנו את להט החרב המתהפכת .אנחנו הלהט.
ערב פסח
עברתי על מה שכתבתי עלינו והשתוממתי.התפלאתי שאשה בוגרת כותבת כדברים האלה.עוצמה כזו של ריגשה חייבת להסתיים.שנים עברנו בין אושר לכאב.לוא האושר היה נמשך,הלב לא יכול היה לעמוד בעוצמה כזו.כמו מים רותחים שגורמים לכוויה.
כיום אתה ואני נוגעים בקצות אצבעות רגישות זה בחייו של זו.שיחררת אותי,על כך יקרת לי שבעתיים.
בימים האחרונים אני משתוקקת אל הלילה.אל מיסתורו הרגוע.אני כבר מכירה אותו והוא אותי.השמיכות מקבלות ועוטפות אותי בחמימות ריחנית.מוזר שאני לבד בגשם הזה,בברק הרועם בין העצים.

תגובות

חזרה ליצירות