ישיבת קומונה ב`
"על סדר היום:
א. כוח אדם
ב. תקציב פעילות שוטפת
ג. גזברות
שכחתי משהו?"
"פיג`ויה," ענה הד בשלל קולות, והיא נענתה בנביחות עליזות. קופצת ומכשכשת בזנבה. אינה יודעת אל מי מכל אלו, שקראו בשמה, לרוץ קודם. לבסוף רצה, לקחה את נבי שלה, והביאה אותו אלי שאזרוק לה.
"תביאי!" זרקתי לה את הארנב המסמורטט.
"עודד! אפשר להתחיל בבקשה!"
"תתחיל!"
"אוקי שירי, מה מצב כוח האדם?"
"טוב. אז ככה, מאז שעודד הצטרף אלינו, בעית כוח האדם בבית-הספר, נפתרה. הפעילות מתנהלת נהדר, והתגובות נלהבות ביותר. בקיצור נפלא. אין לי מילים!"
"איך אצלכם, אביב ורין?"
"אצלנו אין בעיות. בעצם, גם לא היה, לפני שעודד הצטרף. ההצגה תהיה מוכנה בזמן, לפי התוכנית, וצריך להחליט, אם ובאיזה מחיר, למכור כרטיסים."
"ואצלך טניה? איך הפעילות השכונתית?"
"בסדר"
"בשבט, הייתי רוצה, שעודד יארגן, עוד קבוצה של ילדים, בני עשר עד שתים-עשרה. יש המון ילדים, שמסתובבים סתם ברחוב. מה דעתך עודד? מתי תרצה להתחיל בגיוס?"
"נשמע מגניב. אני יכול להתחיל מהילדים שהכרתי בבית-ספר. הם מאד התלהבו מכישורי-המחול שלי. המנהל מאד נחמד. אולי הוא יתן לי את הכתובות שלהם, ואלך לפגוש את הוריהם? אני יכול להתחיל בהקדם האפשרי."
"רעיון נהדר! אולי סו תצטרף אליך לעזרה בתרגום. יש לה קבוצה, באותו טווח גילים, מהבית-ספר השני, ובטח תוכל להיעזר בניסיונה. מה את אומרת סו?"
"בשמחה. זה יהיה מעולה שתי קבוצות באותו גילים. נוכל לעשות פעולות יחד לפעמים, או תחרויות אחד נגד השני. רק תגיד לי מראש מתי אתה הולך, ואני אבוא אתך."
"אוקי נושא כוח האדם סגור. מה בנוגע לתקציב הפעילות השוטפת דולי?"
"התקציב שגייסנו מהמוסדות ומתורמים, כבר נגמר מזמן. גם הכסף, שרין הביאה, הולך להיגמר. רובו הלך, לכיסוי החובות, ובעיות הגזברות, של טניה."
"דולי את לא צריכה לעקוץ זה לא הגזברות רק של טניה. זה לא אשמתי, שכולכם מתנהגים, כאילו אבא שלכם רוטשילד. אני מבינה שגדלתם במשפחות עשירות, ואינכם יודעים כיצד לחסוך, אבל אני לא יכולה, להיות אימא שלכם. כל אחד הולך לחנות, ורושם מה שבא לו, ובסוף מצפים ממני, לכסות את החוב. חוץ מזה, שהמוכר הוא מה זה גנב. אם מישהו חושב, שהוא יכול לנהל את הכספים, יותר טוב, אז בבקשה!"
"סליחה, סליחה טניה, לא התכוונתי שזה רק אשמתך.חוץ מזה, ממה שהבנתי, גם לכם לא חסר כלום." מתי היא הפכה כל-כך תוקפנית?
"אבא שלי עבד מאד קשה. התחיל מכלום וגם כאשר היה לנו יותר, אף פעם לא בזבזו בבית שלי. זה נכון שלאימא שלי, יש עכשיו כל מה שהיא צריכה, כדי לחיות בכבוד, אבל אני בחיים לא אבקש ממנה כסף. זה לא עובד ככה אצלנו. פינוק זה דבר רע ומחליש!"
"אוקי. אני מציע שנפסיק עם ההשוואות והמריבות. אני מציע שכל אחד יתיחס לקומונה כאילו היא ביתו, ולכסף של הקומונה, כאילו הוא כספו הפרטי, הדרוש למחיה, ולא של ההורים שלו, שהוא יכול לבזבז, ולקנות כל מה שמתחשק לו. את החשמל כבר ניתקו לנו, ובסוף גם מים, לא יהיו לנו, ונצטרך לסגור את הבסטה.
אני מציע שנעשה רשימת קניות מסודרת. טניה ודולי, תהינה אחראיות, לעשות קניות במרוכז, רצוי במרכז, ולא בחנות של הגנב. אם מישהו צריך משהו, שיוסיף לרשימה."
"מה כבר צריך רשימה? טופו וטופו, עם קצת טופו?"
"עודד שתדע לך, שטופו זה מאד בריא. הרבה יותר מבשר!"
"מה בקשר לטעם סו? אני לא מבין איך אתם אוכלים את זה. מזל שיש לי פה משפחה מאמצת, אחרת לא הייתי אוכל כלום ומת מרעב."
"אתה יודע שאתה קצת קוטר?"
"כולם מקטרים על פיג`ויה. למה אסור לי לקטר על האוכל."
"אתה כבר תתרגל - גם לי זה לקח קצת זמן"
"גם אתם תתרגלו לכלבה!"
"לא! היא הורסת, היא מקלקלת, נובחת עושה המון רעש ואפילו נוהמת ונושכת!"
"היא רק גורה קטנה והיא לא אוהבת שלוקחים לה את נבי שלה. דולי, את כל-כך כעסת, כשהיא לקחה לך תמונה, ואת לוקחת את הארנב שלה."
"עודד, היא כלבה! לא בנאדם! וזה בכלל הארנב של טניה."
"טוב אנחנו קצת נסחפנו לדבר על פיג`ויה במקום לסגור את נושא התקציב והגזברות. יש למישהו עוד רעיון למקור מימון שלא חשבנו עליו?"
"אחי היציע לעזור לנו."
"כבר דברנו על זה בעבר, אביב. אנחנו לא רוצים לקחת כסף מאחיך."
"אבל למה לא? מה הבעיה שלך?"
"אני לא רוצה לפגוע בך, אבל נראה לי שאחיך מעורב בכל מיני עסקים מפוקפקים!"
"איך שאתה רוצה. רק שתדע שלכסף אין ריח! חוץ מזה, שלקחת כסף, מאבא של רין, זה בדיוק אותו הדבר!"
"אבא שלי צח כשלג! על מה אתה מדבר?"
"זה שהעור שלו לבן, זה לא אומר, שכל הכסף, שלו, לבן!"
"שוב התחלת עם הרגשי נחיתות המרוקאים שלך? זה לא קשור למוצא! במקרה ידוע לי, וגם אתה לא תוכל להכחיש, שלאחיך, יש כל מני קשרים מפוקפקים. אני לא מבין איך שני תאומים זהים, יכלו לצאת כל-כך שונים."
"הוא אחי ואני אוהב אותו. אני יעשה הכול בשבילו, והוא יעשה הכל בשבילי. אתם סתם פראירים, שאתם לא מסכימים לקבל את הכסף. אני מציע לערוך הצבעה בנושא. נשבר הזיין מזה שכולם רעבים, וצריכים לחיות בחושך, בגלל האידיאלים הטיפשיים שלך, מאיר."
"אוקי נעשה הצבעה. מי בעד לקחת את הכסף?"
דולי, אביב, שירי, וטניה הרימו את ידם.
"מי נגד?"
מאיר, סו ורין הצביעו נגד.
"עודד?"
"אני נימנע. אני לא מספיק, מבין את הבעיה, בשביל להכריע בה."
"טוב, הוחלט לקחת את הכסף," אני מאבד כוח פה. נראה לי שטניה, דולי ואביב פתאום הפכו למשולש ואפילו צרפו אליהם את השירי , המפונקת הזאת. אני צריך לקרב אלי את עודד.
"אוקי עוד משהו?"
"פיג`ויה!" שוב ענה ההד, והיא שוב נענתה בנביחות עליזות.
"אוקי מה הבעיה עכשיו?"
"היא לכלכה לי את הנעלים הכי טובות"
"היא אכלה את היומן שלי"
"היא אכלה לי את התמונה"
"היא גנבה את נבי ממני"
"היא אכלה מהזבל ופיזרה אותו בכל הבית"
"היא אכלה את כל העטים והעפרונות והציוד להפעלה יצירתית"
"מתי? למה לא אמרת לי? אולי היא צריכה לראות רופא?"
"קיוותי שהיא תמות, אבל היא השטן!"
"אוקי אני מבין שקיים אי-נחת מסויים, מהכלבה"
"אי-נחת? היא צריכה ללכת!"
"אם באמת רוצים לסלקה יש להכריע, בבחירה דמוקרטית חשאית. אני אחלק פתקים. X משמעו, בעד לסלקה. צריכים לפחות חמישה איקסים כדי לסלק אותה. אני מבקש שתחשבו טוב, על המשמעות של ההצבעה שלכם, לפני שאתם מחליטים. למשל יתכן, שבעית כוח האדם תחזור להציק לנו."
מאיר חילק לכולם פתקים. אני כמובן שלא סימנתי אקס. קיפלתי, ושמתי בכובע. מאיר הוציא את הפתקים וספר את האקסים.
"התוצאות, הסופיות הן ארבע בעד לסלקה.
פיג`ויה נשארת וזה סופי!
מבחינתי, הנושא סגור!
נפגש שוב, אותה שעה, בשבוע הבא."
