יצירות אחרונות
אַל תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ (2 תגובות)
שמואל כהן /שירים -07/05/2024 03:36
תן לבכי לצאת (1 תגובות)
מרים מעטו /שירים -06/05/2024 22:38
אין לי מושג (2 תגובות)
צביקה רז /שירים -06/05/2024 22:02
בשל כך (1 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -06/05/2024 22:02
הדרך זוכרת אהבות (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -06/05/2024 21:29
כְּמוֹ הַגֶשֶׁם (3 תגובות)
אביה /שירים -06/05/2024 20:17
קשה לנו עם נעלם אולי תהיה בנאדם (1 תגובות)
משה חזן /הודעות -06/05/2024 11:45
סיפורים
נאדיןאני גורר את הסיפור אל תוך הwinamp ורואה גל שמתחיל לעלות ואז יורד, משהו השתנה באויר. תאמין או לא תאמין זה כבר בחירה שלך אבל תקשיב ותקשיב טוב, כך נשימה עמוקה ותן למילים לחלוף דרכך. כולם מכירים אותו, אך ישנם מעטים שנותנים לו שם. הוא מגיע ברגע הכי לא צפוי ומפתיע אותך, לא משנה כמה תתנגד, הוא יחלוף דרכך. נאדין קיבלה מחזור היא הרגישה אותו בתוך גופה ונתנה לטיפות לטפטף, אדום זו תחושה, אתה יכול לחוש אותה או להתעלם. נאדין לא זכרה שכשיוצאים לרחוב צריך ללבוש בגדים, היא הרגישה את הרוח והתמלאה בה עד ששום דבר אחר לא היה יותר, הרוח חלפה דרך רגליה אל מרכז כדור הארץ, לשם הטיפות חלחלו. היום היה יום מיוחד הילדים התארגנו בכל רחבי העולם והתכוננו ל8 בערב כדי לדרוש את החופש בחזרה, המבוגרים הרגישו בלבול והצעירים הרגישו געגוע, למרות ששום דבר עדיין לא התחיל. נאדין הלכה, השעה היתה עדיין מוקדמת היא בישרה את בואה אל מעמקי השמיים אל מקום שהיא קראה לו מרכז היקום, לשם יצא פס לבן ושקוף מראשה הטוב. הילדים החזיקו ידיים במעגלים בכל העולם. נאדין ראתה אותם והם ראו אותה. צרחה נשמעה, היא יצאה מנאדין והתגברה. הילדים הרגישו שמשהו מחלחל בתוכם הם ידעו שזה הסוף. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |