יצירות אחרונות
אמא שכולה מבכה את בנה (0 תגובות)
מרים מעטו /שירים -04/12/2024 21:04
על מה חושב הקשיש שעל הספסל בגינה? (הייקו) (1 תגובות)
חימי כץ /שירים -04/12/2024 19:30
נוֹשֶׁמֶת אֶת גַּלֵּי הַיָּם (0 תגובות)
אביה /שירים -04/12/2024 18:41
אִמָּא? (5 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -04/12/2024 12:33
קנאי (7 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -04/12/2024 10:09
ויש שהשראה לשיר נגמרת (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/12/2024 09:49
אחד את השני מבינים (6 תגובות)
דני זכריה /שירים -04/12/2024 06:36
לִבְשִׁי כֻּתֹּנֶת לְבָנָה🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -04/12/2024 03:29
וילון ורוד (6 תגובות)
אייזיק /שירים -03/12/2024 22:45
סיפורים
נאדיןאני גורר את הסיפור אל תוך הwinamp ורואה גל שמתחיל לעלות ואז יורד, משהו השתנה באויר. תאמין או לא תאמין זה כבר בחירה שלך אבל תקשיב ותקשיב טוב, כך נשימה עמוקה ותן למילים לחלוף דרכך. כולם מכירים אותו, אך ישנם מעטים שנותנים לו שם. הוא מגיע ברגע הכי לא צפוי ומפתיע אותך, לא משנה כמה תתנגד, הוא יחלוף דרכך. נאדין קיבלה מחזור היא הרגישה אותו בתוך גופה ונתנה לטיפות לטפטף, אדום זו תחושה, אתה יכול לחוש אותה או להתעלם. נאדין לא זכרה שכשיוצאים לרחוב צריך ללבוש בגדים, היא הרגישה את הרוח והתמלאה בה עד ששום דבר אחר לא היה יותר, הרוח חלפה דרך רגליה אל מרכז כדור הארץ, לשם הטיפות חלחלו. היום היה יום מיוחד הילדים התארגנו בכל רחבי העולם והתכוננו ל8 בערב כדי לדרוש את החופש בחזרה, המבוגרים הרגישו בלבול והצעירים הרגישו געגוע, למרות ששום דבר עדיין לא התחיל. נאדין הלכה, השעה היתה עדיין מוקדמת היא בישרה את בואה אל מעמקי השמיים אל מקום שהיא קראה לו מרכז היקום, לשם יצא פס לבן ושקוף מראשה הטוב. הילדים החזיקו ידיים במעגלים בכל העולם. נאדין ראתה אותם והם ראו אותה. צרחה נשמעה, היא יצאה מנאדין והתגברה. הילדים הרגישו שמשהו מחלחל בתוכם הם ידעו שזה הסוף. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |