"סיפורים בהזמנה אישית" - בדרך אל הים

בדרך אל  הים

"עמדתי יחפה בחול הרך, מביטה בהם צוחקים ונהנים במים ודמעות כאב ניקוו בעיניי"

יום שבת יצאנו לטיול בארצנו היפהפיה, טיילנו במקומות שונים, ראינו ונהננו

 מנופים, ולפתע אחד הילדים אמר אני רוצה ללכת לים לשחק בחול, כולנו

 כמובן הסכמנו ויצאנו לדרך נסענו כמה שעות בפקקים, אך מה לא עושים

 בשביל הנאת  הילדים.

 הגענו לים הילדים שיחקו בחול הרך עם הכלים שהביאו מהבית,

 החול   היה נעים ורך מאד למגע והילדים בנו ארמון כיד הדמיון שלהם, הם

 כל כך נהנו מהחול, למים הם  לא רצו להיכנס רק בחול לשחק ולהתלכלך בכיף.

משפחות רבות תפסו מחסה מהשמש הלוהטת בארצנו, כל משפחה עם החבילה

שלה, תיקי אוכל ובגדים להחלפה לילדים. שעת הצהריים כבר והילדים רעבים,

 אנו מתארגנים לארוחה למרות שהחול עף לנו לכל פינה, הילדים סיימו לאכול

  ומוכר הארטיקים מגיע אלינו כולו מזיע  מכף רגל עד ראש, מנסה למכור לנו

ארטיקים, כמובן שהילדים צוהלים ורוצים ארטיק ועוד ארטיק ומוכר הארטיקים

 ניגב את  זיעתו והיה מרוצה שקנינו ממנו, שירוויח לפרנסתו. משפחה אחת  בת

 כמה נפשות  סיקרנה אותי מאד, הם לבשו בגדי ים מרופטים, הילדים היו רזים

 מאד  וניכר שמצבם הכלכלי לא קל, הם לא הפסיקו להביט במבע שמעורר

רחמים בילדנו שאכלו ארוחה  חמה ולאחר מכן זללו  ארטיקים כאוות נפשם.

לפתע הילדים שסיקרנו  אותי ביקשו -   אמא אבא  גם אנחנו רעבים אנחנו

רוצים גם לאכול אוכל טעים, ואחר כך תקנו  לנו ארטיקים,  הוריהם הוציאו

לחם שנראה מעט יבש וזה מה שהם אכלו, ראיתי את המבט העצוב בפני

ההורים מאחר וידם אינה משגת לקנות אוכל לילדיהם הרעבים - דמעות כאב

 היו בעיניי לראות כך את הילדים, אז בלי לחשוב פעמיים הצענו לכל המשפחה

להצטרף  אלינו לחגיגת האוכל, הם אכלו צחקו ונהנו. הילדים ביקשו מההורים 

 שלהם לקנות להם גם ארטיק, אך תשובת ההורים היתה  "אין לנו כסף"

ומבט ההורים הפך רציני וכאוב שאפילו דבר פעוט כמו ארטיק ידם אינה משגת,

 כששמעתי זאת  חשתי  לפתע  כאב  ודמעות זלגו  מעיני, החלטנו  שלילדים

האלה אנו נדאג קנינו להם  ארטיקים  כאוות נפשם,  והם שוב  צחקו ונהנו כמו

 כולם והמשיכו לשחק ביחד עם ילדינו בחול הרך כשהם  יחפים ונהנים עד מאד.

ואני יושבת לי בצד יחפה והפעם דמעות של אושר ניקוו בעיני.