פגישה

פגישה

    היא עמדה לפניו לאחר שנת פרידה עוקבת ביראת כבוד אחר תנועותיו, סוקרת בקפדנות את פניו, מחפשת שינויים. לא, הוא לא השתנה. זה שנים אינו משתנה, נשאר חזק, רועש וחורש מזימות. היא אהבה אותו כזה: בלתי נכנע, פרוע, אף אכזר במקצת ועם זאת, שלו ומקרין בטחון. יופיו הסעירה תמיד – שעות יכולה הייתה לעמוד ולהסתכל בו תוהה, מהו אופיו האמיתי.

   שנה שלמה לא ראתה אותו. כמעט שכחה את הסודות הנצורים בו, את השפעתו המאגית עליה. אך עם המבט הראשון שהעיפה לעברו שבה ועלתה ממעמקי נשמתה כל האהבה אליו ובגללה נסלחה הפורענות שערך הפרא השובב. והפורענות הייתה נוראה! הסביבה המוכרת הייתה עתה שונה. זרה ועוינת. הדברים האהובים נעלמו, במקומם באה ריקנות והרס, היא הרגישה עצובה ונפחדת.היא שוב הביטה סביבה כמחפשת דבר מה, והוא שיחק בשקט בחול הרך והחמים ליד רגליה היחפות. לפעמים נגע באצבעה הקטנה, בלטיפות קלות ושובבות עלה עד הקרסול ופתאום ברח, כנבהל מיהירותו הגואה ומחוצפתו היתירה, ממש כילד קטן. אך הילדים אינם עורכים הרס עצום כל כך!

   גערה בו והרגישה קרירות נעימה ופעימות לבה. הוא קרא לה לבוא אליו, התחנחן, התחנן. משך בידה, ברגלה, אך היא לא נענתה, רק צחוקה המאושר נישא למרחקים עת התרחקה ממנו בדילוגים קלילים. הוא רדף אחריה מנסה לתפוס את עקבה. היא שוב ברחה וכבר לא עלה בידו להשיגה. אחר עייפה, נשכבה על החול והוא ליטף ברפרוף את רגליה, ידיה, גווה, טלטלה מצד לצד, מדגדג, מפזר על גופה גרגרי חול זהובים. הפקירה עצמה למגעו...

   לאחר שעה ארוכה קמה והתיישבה על הסלע השחור, השותק. הוא החל ללטף את הסלע, את האצות הירוקות שצמחו עליו; בעדינות, ברוך, נוגע לא נוגע. ענן שחור סגר על השמש ורוח קרה החלה מנשבת, והוא השתנה. הוא השחיר, נסער ומשכה אליו בתנופה חזקה ומצווה, מנסה להשתלט עליה, לא מוותר. השתחררה וברחה, דמעותיה מתערבבות בטיפות גשם קרות, גדולות ומכאיבות, לחפש מחסה. שם, במקום בטוח, עמדה וצפתה בו משתולל, הורס, צוחק ורועש, בולע בצימאון את טיפות הגשם. לרגע קסום התאחדו ישותו הסוערת ונפשה חסרת המנוחה היו לאחד.

      הקור גבר: הוא בלע את השמש. "שלום לך, אהובי, להתראות," לחשה לתוך הסערה המשתוללת, לתוך הקצף הלבן על כרבולות גליו, "עוד נשוב להיפגש, אל תדאג, אני יודעת שתחכה כאן לנצח! אבוא אליך, מבטיחה!!!" הוא לא שמע את דבריה, הם נחטפו על ידי הרוח ונישאו למרחקים. מישהו ודאי שמע אותם, אך מי? האם הבינם כראוי? מי יודע? למי איכפת?