המורה לחשבון שלנו הוא שכן שלי.לפעמים אני פוגש אותו מתלחש עם אבא."מה הוא אמר לך"?אני שואל בסקרנות.אבי לובש ארשת של צער ועונה"הוא מתפלא איך אתה ,שכל כך מוכשר בכל המיקצועות ,כל כך אהבל במטמטיקה"ומגרד לי בחיבה את השער"הוא מתוסכל ממך"
-אבא,אני מקשיב ,מתרכז ולא תופס .מה אני יכול לעשות!?
-תתרכז יותר!שאל אותו .!הוא לי.
זה גם מה שהמורה אומר לנו בשעור"אל תחכו לסוף ואז תגידו שלא הבנתם כלום,אלא שברגע שאינכם מבינים משהו,מייד עצרו אותי ושאלו"אני שומע בקולו .כשאני לא מבין אני מצביע שואל והמורה מסביר בחביבות ובסוף שואל"הבנת?"באמת הבנתי.רק כשאני מגיע הביתה ומנסה לענות על השאלות,התשובה שבסוף הספר והתשובה שלי,לא מתאימות בכלל.הכי גרועות זה השאלות של הרכבות.שתי רכבות ,האחת יוצאת מחיפה והשניה באיחור של זמן מתל-אביב ,מתי תפגשנה.אצלי הן לא ניפגשות אף פעם.במקום זה אני רואה רכבות מרחפות,נוסעים סקרנים מציצים מהחלונות,אבל אין פגישה.וגרועות מזה השאלות על הברכות שצינורות בקוטר שונה ממלאים אותן מים.איזו ברכה תתמלא ומתי אם ניפחה שונה מניפחה של הברכה השניה.אצלי הברכות עוברות על גדותיהן,רק שאיני יודע מתי,אני חולם להגיע לברכה ולשחות במים הקרירים ולא אכפת לי מתי התמלאה.
אבל אני דווקא מחבב את המורה למטמטיקה.לפעמים יוצא לנו ללכת יחד לבית-הספר ואז הוא,שגדל בילדותו בשכונתנו מספר שפעם הערבים היו מביאים לרחובנו אבטיחים על גמלים,פעם,הוא אומר לי,כשהיית שואל על איזו כתובת,נניח"איפה רחוב הקשת"היו אומרים לך "לך ישר עד שתגיע לקולנוע ארמון,משם תימין ותגיע לקולנוע אורדע,עקוף משמאל וכשתראה את קולנוע לילי,אז זה קרוב כבר לשם.אבל היום אין אף בית קולנוע בעיר.הוא מתנשם מעט .כיום יגידו לך את הכתובת לפי בנקים.לך ישר תגיע לדיסקונט,משם פנה ימינה עד שתגיע ללאומי.."וכך הלאה.הוא באמת נחמד.רק בכתה כאילו אנחנו לא מכירים מהבית.
היום הסתלקתי מבית הספר.אני כבר לא יכול.חיב יום אחד של נשימה.אפילו את הברזיה אני לא יכול לסבול לראות היום.קודם אקנה לאמא מה שביקשה שאקנה כשאשוב מבית הספר ואחר כך לים.
יום נהדר.על המידרכה הוציאו דליים עם פרחים למכירה והנה הבנק הגדול שלא אקב כאן בשמו.על המדרגות,כמו בסולם יעקב,עולים מפקידים ומושכים כספים.אוצרות עוברים כאן.מול הבנק יושבים במרחק לא גדול זה מזה שני קבצנים.האחד אוחז באקורדיון שעדיף כשהוא לא מנגן ומודה במנוד ראש וחיוך על כל "תרומה "שתורמים לו,הקבצן השני יושב מורכן ראש,כבוש וניכלם.פושט כובעו לעוברים ושבים,גופו כפוף על הספסל וראשו מוחבא אל חזהו.עלה בדעתי המורה למטמטיקה והסיפור שלו על הבנקים.הייתי שואל אותו שאלה:שני קבצנים יושבים מול בנק מלא כסף ,קבצן אחד בוש וניכלם והשני מאיר פנים.האם תהיה לאחד מהם ארוחת צהריים?
האם יש להם משפחה?מה אתם?האם ישבעו לחם?
