המפלצת מברצלונה-אהבת ספרים
בשנת 1836 נמלט דון וינצנטה ממנזר בטרגוניה ופתח חנות ספרים בברצלונה. תוך זמן קצר נעשה סוחר ידוע והפך למתחרה קשה לבעלי אנטיקווריום המקומיים.
דון וינצנטה לא היה בעל השכלה ולא פילוסוף. הוא אהב את הספרים בגלל היותם נדירים ייחודיים במינם. הוא נחון בחוש מסחרי מפותח וידע במגע ראשון להעריך את הערך המיוחד של ספר או כתב עת שנפל לידיו.
הוא לא היה מסוגל למצוא את דרך הביניים בין תאוותו לספרים נדירים לבין היותו סוחר
ספרים. אם הזדמן לו קונה לאחד הספרים הנדירים עשה כל מאמץ לשכנע את הקונה לא
לקנות את הספר המסוים שרצה. מצד אחד רצה להרוויח מצד שני היה לו קשה להיפרד מספר שהיה יקר לליבו.
בעלי החנויות הותיקים בעיר לא ראו בעין יפה את הצלחותיו של זה הבא מקרוב.
הם התאחדו נגדו. כאשר נסגרה ספריה כלשהי ונמכר במכרז, בעלי החנויות המתחרים דאגו לעלות את מחירי הספרים הנדירים באופן מלאכותי כדי שהסוחר החדש לא יוכל לקנותם.
קרה מקרה שעזבונו של עורך דין שנפטר הוצא למכירה פומבית. העיזבון הכיל יחידה אחת " יוניקום" כלומר ספר יחיד ומיוחד, אחד מסוגו.
הספר היה דוח מיוחד בהוצאת בית הנבחרים הספרדי משנת 1482. דון וינצנטה היה משוגע אחרי הספר הזה. הסוחרים האחרים העלו את המחיר לגבהים שידיו של דון וינצנטה לא יכלו להשיג. בסופו של דבר הספר נקנה על ידי סוחר בשם דה פטקסוט.
דה פטקסוט לא נהנה זמן רב מרכישתו. שבוע לאחר המכירה הפומבית נשרפה חנות הספרים של מר דה פטקסות עד היסוד. גופתו השרופה והמפויחת נמצאה בין ההריסות.
חקירת השלטונות הגיע למסקנה כי מר דה פטקסות עישן כנראה סיגר במיטתו, נרדם והסיגר נפל על המצעים , הוא נשרף יחד עם כל רכושו כולל הספרים שבחנותו.
בזה נסגר התיק. בינתיים.
לא זמן רב לאחר מכן קרו מעשים נוראים באזור השיפוט של העיר ברצלונה.
במקום נידח מחוץ לעיר נמצאה גופתו הנרצחת של כומר כפרי, הכומר נרצח במספר רב של דקירות בחזהו. לאחר ימים ספורים נמצאה גופתו של מלומד גרמני צעיר, גם הוא נרצח באותו האופן.
תוך זמן קצר עלה מספר הקורבנות לתשעה. בהלה פרצה בכל העיר, רוצח סידרתי מתהלך
בינינו. היה ברור כי לא מדובר בשוד ורצח כי כספים וחפצים בעלי ערך של הנרצחים לא נגנבו. המשותף לכולם, נמצא כי כולם היו אנשים בעלי השכלה.
עלה החשד כי המעשה הוא מעשה ידי האינקוויזיציה אשר בסתר מוציאה לפועל פסקי דין חשאיים במתנגדיהם.
כך נפל החשד על מר דון וינצנטי שהיה מהנמלטים מאחד המוסדות המחמירים של הכנסייה
הקתולית.
ערכו חיפוש בחנות הספרים של דון וינצנטי. תוך כדי שיטוט בין המדפים מצא אחד החוקרים ספר "נוהל הפעילות של האינקוויזיציה" מאת אנמריק דה גירונה אחד מפעילי
האינקויזיציה. אנחנו במקום הנכון חשב החוקר. הוא קרה לאחד מעוזריו וביקשו לשלוף את הספר מבין הספרים האחרים. העוזר מרוב מהירות שלף מהמדף בטעות ספר אחר.
וראה זה פלא היה זה הספר ה "מיוחד" שנמכר במכירה הפומבית לפני זמן לא רב ונרכש
על יד סוחר הספרים מר דה פטקסוט.
כעת זה היה קל ביותר לחוקרים לקשור את דון וינצטה עם מעשי הרצח השונים. היו הוכחות נוספות. דון וינצנטה ראה כי אין טעם בהכחשות והודה בכל מעשי הרצח.
הוא היה זה שהצית את חנותו של פטקסוט לאחר שחנק אותו אבל לא לפני שהבטיח לאכסן את הספר הנדיר במקום בטוח.
את יתר קורבנותיו רצח בדקירות פגיון. הקורבן הראשון היה כומר כפרי שהסכים לשלם מחיר יקר עבור ספר נדיר שהיה ברשותו של דון וינצנטה. לאחר שהכומר עזב את החנות
רדף דון וינצנטה אחריו וביקש לקנות חזרה את הספר שהיה יקר לליבו. הכומר סירב
גם לאחר שדון וינצנטה הציע לו מחיר גבוה ממה ששילם עבורו.
תוך כדי ויכוח הגיעו למקום שומם. דון וינצנטה רצח את הכומר בדקירת פגיון ולקח חזרה את הספר הנדיר. לאחר המקרה הראשון הפך העניין לשגרה , בכל מיני תחבולות
הכניס את קורבנותיו לחדר האחורי בחנותו שם רצח אותם. כולם היו אנשים בעלי השכלה
שרצו לרכוש אחד או אחדים מספריו הנדירים.
בשעת המשפט שאל השופט את דון וינצנטה איך יכולת לקחת חייהם של כל כך הרבה אנשים? תשובתו הייתה: "האדם הוא בן חלוף, כל אדם צפוי להחזיר את נשמתו לבוראו בבוא זמנו. ספרים חשובים הם נצחיים ויש לשמור עליהם."
הוא היה משוכנע בצדקת מעשיו. בכל זמן המשפט שמר על קור רוח ושלוה. רק בסוף המשפט נשבר.
הסנגור שנשכר על ידו היה מהטובים ביותר. הוא טען כי הודאתו של הנאשם לא מספיקה
להרשעתו. כדי להרשיע נאשם ברצח יש להביא הוכחות תומכות בהודאתו הוכחות חומריות וכאלה לא נמצאו. נכון שהספר הנדיר שנדפס ב1482 בבית הנבחרים של ספרד נמצא בחנותו של דון וינצנטה אבל אין הוכחה שזה הספר שנרכש על ידי דה פטקסוט במכירה הפומבית. כאן העיר התובע: הספר היה "יוניק" כלומר יחידי במינו.
לא נכון ענה הסנגור הוא לא היה "יוניק" הנה קטלוג של אנטיקווראום פריזאי המציע
ספר זהה לספר בו מדובר. אם כן אם קיים ספר שני זהה יתכן שמה שנמצא בחנותו של מרשי הוא פריט שלישי מאותו הספר.
נימוקי הסנגור לא שכנעו את בית המשפט. הנאשם נמצא אשם ונדון למוות. בשמעו את פסק הדין פרץ וינצנטה בבכי מר. השופט שאל אותו: סוף סוף אתה מתחרט על מעשיך הנוראים? אתה בטח יודע כי ממתין לך עוד פסק דין של מעלה.
דון וינצנטה סמן בראשון על אי הסכמה ואמר: זה לא מה שמדאיג אותי, הספר שהחזקתי
לא היה יוניק זה מה שמעציב אותי.
דון וינצנטה עלה לגרדום ללא חרטה על מעשיו הנוראים.
