יש בי אהבה והיא תנצח
"כִּי אֶת-כָּל-זֶה נָתַתִּי אֶל-לִבִּי, וְלָבוּר אֶת-כָּל-זֶה, אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, בְּיַד הָאֱלֹהִים; גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה, אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם--הַכֹּל, לִפְנֵיהֶם ". (קהלת ט', א')
ספרות רבה דנה בנושא האהבה על האמביוולנטיות שבה, ביכולת לבנות ולהרוס את העולם והחי בו.
החל מספר הספרים וזיכרון מעשי בראשית , עבור דרך שייקספיר ועד ספרות בת –זמננו, ניתן לראות
שאהבה רבה מדי יכולה להיות הרסנית בדיוק כמו היעדר אהבה . בשני קטבי המתרס
נעדרה האהבה מייעודה . שכן , במידה והאהבה מתקיימת באופן הרמוני ומאוזן יש בה יכולת לנצח את כול המכשולים הנקרים לאדם בדרכו והמתרחשים לבוא לעולם .
קיימים הרבה סוגים של אהבה: הורית , משפחתית , חברית, רומנטית, עצמית, אהבת אדם ואל.
החי עובר בחייו מסע . כבר מרגע לידתו הוא חווה , במרבית המקרים , את מעגל האהבה ההורית כסוכני חברות ראשוניים בחייו . בהדרגה, ככול שהוא מתבגר , מרחיב את מעגל האינטראקציות ומתעמק בהן , חווה חוויות שונות ומשכיל ללמוד מהן טוב ורע מהו, הוא מסוגל ויכול לחוות את אוצר האהבה המנצחת שבו ומסביבו .
במאמר זה אדון באהבה כאוצר החי תוך שימוש באוצר הספרות , המוצא אותו בדרך הנכונה ולפי מפת הסימונים, היא מהווה עבורו כוח אדיר ומניע להפיק חיים משמעותיים , בריאים , שמחים , רוויים ופוריים שבהם הוא חש מוגן , אהוב , אוהב , חסר פחד וכול יכול . מנצח .
המאמר יחולק ל-3 קטגוריות
א. הגדרה מילונית למושג אהבה תוך בחינה של סוגי האהבה הקיימים בעולם החי .
ב. אי –אהבה – חוסר אהבה כשפל בגאות . מרדף גלים סוער ושואב אנרגיה , של היעדר שורשים וערכיות פחד , עצבות חוסר סיפוק אובדן דרך אישית ומתוך כך, קולקטיבית .
ג. אי אהבה - אהבה כיבשה בלב ים . אהבה מנצחת שיש בכוחה להוות חוף מבטחים בים החיים.
בכול הקטגוריות ההבהרה וההדגמה תעשה על-ידי שימוש במקורות ספרותיים שונים .
א. אומרים אהבה יש בעולם - מה זאת אהבה? (ח.נ. ביאליק) – הגדרה מילונית
אהבה היא קבוצת הרגשות והחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, או לבעל-חיים, או לחפץ כלשהו. במקרה של אהבה לחפץ יש את עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן. הפסיכולוג ויקטור פרנקל ראה באהבה פן של תופעה אנושית ייחודית והיא היכולת של האדם להתעלות מעבר לעצמו ולהתכוונן למשהו מחוצה לו. (מתוך ויקיפדיה)
ההד העולה מהגדרה זו , שאהבה, היא יכולת של היצור החי להיות קרוב אל עצמו ולבוא באינטראקציות של קרבה ושייכות עם אדם אחר או חפץ . אהבה ממומשת ומאוזנת מהווה כוח חיובי המכוון להניע תהליכים פנימיים וחיצוניים רבים וטובים .
ב. רעה תחת טובה , שנאה תחת אהבתי (תהילים ק"ט , ה') – אי-אהבה
המונח אי-אהבה מהווה עבורי תחליף למונח שנאה . הרעיון שבחרתי להביא במושג זה שאהבה מאוזנת וטהורה, קיימת בבסיס הברוא תחת כנפי הבריאה והשכינה, כצורך קיומי מכוח עליון .
אדם שחווה תהליכים של חוסר הדדיות באהבתו ואינו יכול לממשה נוצר בו כוח אי-אהבה הרסני המונע ממנו הגשמת אהבה ייעודית .
תהליך הרסני זה הוכיח את עצמו לאורך ההיסטוריה הפסיכולוגיה והספרות כגורם מצטבר, המניע את החי אל נקודת שבירה המניעה אותו לכדי המטת אסון על אהבתו לאל , לעצמו ולסביבתו .
אחת הדוגמאות בספרות, המדגימה את כוחה הטראגי של אי-אהבה נוכל למצוא כבר בספר בראשית בנוסחא השנייה של סיפור הבריאה . האל יצר את האדם כברוא בדרגה עליונה , וכן עולם שלם ומלא כול טוב , לשימושו ולהנאתו :
בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
זהו הקשר הראשוני של אהבת אל לאדם . כול מה שעשיתי עשיתי עבורך . טובת נתינה ואהבה. מיד אחר-כך , הוא יוצר עבור אדם את חווה מצלעו לומר "לא טוב לו היות האדם לבדו " . משמע, זקוק הוא לכוח האהבה והאחדות לממש את קיומו בעולם שנוצר למענו . ואילו האדם , משיב רעה תחת טובה , שנאה תחת אהבה בכך שהוא מפר את בקשת האל שפתח ידו הרחבה וטועם מעץ הדעת למרות האיסור המפורש לכך . בכך חל ניצחון היצר על ניצחון האהבה והאדם חווה תהליך של חטא ובעבור כך גם עונש , בבחינת מידה כנגד מידה .
דוגמא נוספת, המדגימה את תהליך הייסורים והטרגיות של אהבה בלתי ממומשת נוכל למצוא בכתבים הדרמטורגים הנודעים והנצחיים של המחזאי והמשורר האנגלי , ויליאם שייקספיר / המחזה "רומיאו ויוליה" , מגולל סיפור אהבה של שני צאצאים לשתי משפחות, שהיריבות ביניהן ארוכת שנים . רומיאו מונטגיו ויוליה קפולט חווים תהליך של התאהבות עזה וסוערת וניסיונות מימושה העולים בתוהו כתוצאה מהתערבות גורמי משפחה וסביבה , לקראת הסוף נראה כי נמצאה הנוסחא עבור השניים , אך המוות גובר על איחודם המקווה . לא בכדי , משמשות יצירותיו של וילאים שייקספיר, הנגועים בכאבי האהבה וחוסר ממימושה, כאב טיפוס רב השראה בתחומי אמנות רבים . האדם היוצר והמתבונן יודע שמהות יצור חי היא חווית אהבה מספקת ומאוזנת , בהיעדרה של זו , הוא בבחינת חסר קיום , מת בגוף , בנפש או בשניהם גם יחד . מתובנה זו , עולה הקריאה לפתרון , זעקה לאהבה בין כול הרוע וחוסר האיזון הקיים בעולם . והפתרון הוא אחד ויחיד. יכולת של האדם להבין וליישם שיש בו אהבה והיא תנצח יש בי אהבה (ביצוע: אריק איינשטיין , מילים ולחן: ארקדי דוכין)
בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה
בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה
יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח
בין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
השיר אם כן , מציג פתרון הנותן מענה של מודעות עצמית וקריאה לשימוש באהבה, ככוח מניע מעל ספירת מקום וזמן . האהבה שוכנת באדם כשלוחה אלוהית . ביכולתו למצוא אותה גם אם סביבתו אינה רוויה בה . הוא חייב לדעת ולרצות לפגוש בה כדי לחיות חיים אותם התאווה ונולד לחיות .
כשם שנאמר שאלוהים נמצא איפה שנותנים לו להיכנס , כך גם האהבה , קיימת תמיד בפרטים קטנים כגדולים . האדם נברא בצלם האל והוא תחת השגחה עליונה בכול שלב ורגע בחייו והרי ידוע ה האמרה , "הכול בידי שמיים חוץ מיראת השמיים" , והיא שמוענקת לו בחסותו .
עלינו להיות רק בטוחים באל בחזקת הייסורים והמבחנים הקשים שנקרים במסע החיים. שכל מה שקורה , קורה לטובה . כוח האמונה הוא שיוצר כוח האהבה . כוח האהבה מניעה את ניצחון החי ברמה האישית והקולקטיבית .
ג.מצאתי את שאהבה נפשי (שיר השירים ') – אהבה מנצחת מגשימה חלום למציאות
תהליך המודעות לכוחה של אהבה ככוח מנצח המעניק מתנות לנשמה וממנה היא אוצר החי . כור היתוך זה , שולח אוצרותיו לאוצרות משניים היונקים מכוחה ועושים בה שימוש מעצים : בדת היהודית , באומנות , בפסיכולוגיה ובפילוסופיה . אחד השירים היפים המדגימים את כוחה של אהבה כמנצחת והופכת חלום למציאות הוא השיר צליל מכוון . מצאתי שאפשר למצוא באהבה עצמה דימוי לאהובה מענגת ומספקת .
צליל מכוון
: יצחק קלפטר
בואי הנה, בואי לכאן
אני שולח לך צליל מכוון
אחרי שנים של חוסר וודאות
בואי הנה אל המילים
אל הקצב, אל הצלילים
מספיק חלום, הפכי למציאות -
כשעץ בגן מלבלב
זה לא כואב להתאהב
לכן -
עומד ומנגן
בואי הנה, בואי איתי
כל כך פשוט להיות מעשי
נצא ביחד, בטח נהנה
שוברת לבבות קטנה
אני שבור ללא תקנה
וזו סיבה מספיק טובה -
אז בואי...
בואי הנה, בואי לכאן
אני שולח לך צליל מכוון
אחרי שנים של חוסר וודאות
שוברת לבבות קטנה
אני שבור -
וזו סיבה מספיק טובה
אז בואי, כן
בואי...
קיימים סוגים רבים של אהבה, ניתן לחלק את האהבה לכמה קטגוריות, כשלכל אחד יש מאפיינים אחרים. אם מגדירים את האהבה כיחסים בין החיים בלבד, אזי יש חמש סוגי אהבות עיקריות :
· אהבה הורית - בין הורים לבין ילדיהם. אהבה זו היא כמעט ובלתי מותנית, וקיימת בשל כך שהאדם רואה בצאצאיו בבואה של עצמו.
· אהבה משפחתית - בין ילדים להורים, אחים וקרובי משפחה, שקיימת בשל קרבת הדם ותחושת השייכות הטבעית.
· אהבה חברית - בין חברים שקיימת בשל תחומי עניין, רעות וחברות ותחושת שיתוף ושייכות.
· אהבה רומנטית - בין בני זוג שמחברת בין קרבה נפשית לגופנית.
· אהבה עצמית - בין אדם לבין עצמו
אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, אזי יכולים להיות סוגי אהבה נוספים, ואצל בני-אדם מסוימים הם תופסות חלק גדול יותר מאהבתו לקרובים אליו, לדוגמה:
· אהבת האל - אהבה בין אדם לאלוהיו, ובה האדם מרגיש מחובר ודבק באלוהים.
· אהבת אדם - אהבה לבני-אדם באשר הם, הנובעת מאהבת החיים.
· אהבה לעיסוק מסוים - בין אם זה לחכמה, אמנות, וכו'.
(המידע על סוגי האהבה, לקוחים מתוך האנציקלופדיה השיתופית , ויקיפדיה )
אהבה רומנטית
צורך עז בקרבה גופנית ונפשית עם אדם אחר, הכרוך במשיכה מינית. אהבה רומנטית היא נושא מרכזי באמנות, בקולנוע, בספרות, במוזיקה ובאופן כללי, בכל תחומי התרבות. חקירתה המדעית היא ענף בפסיכולוגיה חברתית.
האהבה הרומנטית מופיעה כבר בתנ"ך כמה פעמים. מגילת שיר השירים משתמשת באהבה רומנטית כמשל לאהבה בין אלוהים וכנסת ישראל, שהקשר ביניהם משול לקשר אירוסין של איש ואישה. היא מוזכרת במיתולוגיה היוונית אפילו כעילה למלחמה גדולה. היא קשורה בקשר הדוק למושג האבירות בימי הביניים. הרמב"ם אף קרא לאדם לאהוב את אלוהים באותה מידה שבה הוא אוהב אישה ונכסף לה, ואף המקובלים טענו, שאדם שלא חווה אהבת אישה, לא יוכל לחוות אהבת אלוהים. בתרבות היהודית בתקופת ימי הביניים הקדישו לה משוררים כדוגמת ריה"ל שירים רבים.
אף על פי כן, נראה שבשום תרבות היא לא קיבלה את החשיבות שמקנה לה התרבות המערבית המודרנית. יש הרואים במעמדה של האהבה הרומנטית בתרבות המערבית תחליף למעמד שתפסה הדת בימים עברו. בפרט, מעולם לא היוותה האהבה הרומנטית שיקול כה מרכזי ואף בלעדי בהחלטה על חתונה ונישואין, כפי שהיא מהווה היום.
אהבה רומנטית בפסיכולוגיה
פסיכולוגים הגדירו מספר הבדלים בין אהבה רומנטית לבין חיבה: משיכה מינית חסרה בחיבה, בעוד באהבה רומנטית היא תופסת מקום מרכזי. מרכיב הדמיון והפנטזיות חזק באהבה רומנטית, אך אינו מצוי במערכת יחסים רגילה המבוססת על חיבה. החיבה מופנית כלפי בני אדם המקנים גמולים ממשיים, אולם פרטנר להתאהבות עלול להביא דווקא מכאובים וייסורי נפש. הבדל נוסף הוא שהחיבה מאריכה ימים, ואילו ההתאהבות עלולה להיות קצרת טווח.
מודל של אהבה, פותח, בידי הפסיכולוג אריך פרום שראה באהבה את הדחף החזק והמשמעותי ביותר באדם, להתאחד עם הזולת, ובה ראה את הפתרון האידיאלי לבעיית הבדילות הקיומית שהאדם חווה בחייו. על פיו יש שלשה סוגים של אהבה :
· אהבה מזוכיסטית, שבו האוהב מתבטל כלפי מושא אהבתו ומוכן לעשות הכול בשבילו. בהתבטלותו האדם נפרד מקיומו העצמי המכאיב והופך להיות חלק מהוויה אחרת, שהוא מעריך כגדולה וחזקה יותר. בדרגות גבוהות אהבה זו יכולה להגיע להערצה ואף לפולחן אישיות.
· אהבה סדיסטית, שבו האוהב מבטל את מושא אהבתו כלפי עצמו. האוהב מעצים את אישיותו, בכך שהוא "בולע" את הזולת ושולט עליו, באופן דומה לצורה שבה דייג אוהב דגים, מכיוון שהוא רואה בו מכשיר להעצמה אישית ולבריחה מהחידלון ושאלות הקיום שלו. בדרגות הגבוהות אפשר למצוא אהבה זו אצל מנהיגים ו"גורוים" כלפי עדת מעריצים.
· ואהבה בוגרת שהיא האידיאליות, שבו שני בני אדם עומדים אחד מול השני במלוא אישיותם הלא מתבטלת, ומשלימים אחד את השני באופן הדדי, באופן שאינם מבטלים את עצמם אחד כלפי השני.
האהבה בפסיכולוגיה
רגש האהבה נחקר רבות בתחום הפסיכולוגיה. סולל הדרך של המחקר בתחום היה הפסיכולוג רוברט סטרנברג. הוא פיתח תיאוריה הנקראת "משולשי האהבה". על פיה, לאהבה שלושה מרכיבים:
· אינטימיות - מידת הקרבה והקשר לאחר. הרצון להיחשף לגמרי לפניו.
· מחויבות - מידת הנאמנות לקשר. הרגשת החובה להיות בקשר ולהישאר נאמן.
· תשוקה - מידת המשיכה הגופנית והפיזית אל האחר. מרכיב זה הוא שמתפתח בצורה המהירה ביותר, אך הוא גם זה שדועך הכי מהר.
לפי סטרנברג, ניתן לחלק את כל הקשרים הבין אישיים לשמונה סוגים בעזרת שלושת המרכיבים הנ"ל. החלוקה הזו היא שיוצרת את שמונת משולשי האהבה (ראו תמונה):
משולשי האהבה של סטרנברג
· העדר אהבה: יחסים שטחיים, חסרי אינטימיות מחויבות או תשוקה.
· אהבה רומנטית: יחסים מלאי אינטימיות ותשוקה, ללא יכולת להתחייב.
· חיבה: ישנה אינטימיות ויכולת להיפתח, אך היחסים אינם מחייבים ואין בהם תשוקה.
· אהבה אשלייתית: אהבה מהירה, מלאה תשוקה ומחויבות. אך הדעיכה מהירה גם היא, שכן בני הזוג לא מסוגלים לפתח אינטימיות ופתיחות ביניהם.
· אהבה עיוורת: אהבה בה המרכיב היחיד הוא תשוקה עזה. אין אינטימיות או מחויבות. נהוג לכנות אהבה כזו "הידלקות".
· אהבת רעים: אהבה המאופיינת באינטימיות ובמחויבות, אך ללא תשוקה. אהבה כזו ניתן למצוא בקשר בין חברים קרובים.
· אהבה ריקה: אהבה המבוססת על מחויבות בלבד. בני הזוג ממשיכים לאהוב מתוך הכרח. אין אינטימיות או תשוקה.
· אהבה מושלמת: אהבה המכילה את כל שלושת המרכיבים. זוהי "אהבת החלומות".
האהבה בדת היהודית
שלוש מצוות הקשורות לאהבה ביהדות הן:
· אהבת הָרֵעַ – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט 18)
· אהבת הזר - "ואהבת לו [לגר] כמוך" (ויקרא י"ט 34)
· אהבת האל – "ואהבת את ה' אלוהיך, בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". (דברים ו' 5, י"א 1)
על אהבת האדם דיברו תנאים מרכזים ואמרו עליו שהוא "כלל גדול בתורה" (ר' עקיבא) או "כל התורה כולה על רגל אחת" (הלל הזקן). כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסבביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו, ולכן חז"ל דורשים מהאדם קודם כל לאהוב את עצמו, (כלל זה נסמך על האמונה היהודית שהתפתחה במשך הדורות לתורות בתורת הקבלה והחסידות, לפיה "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (בחסידות), ו- "אלוהים אוהב את מי שאוהב אותו" (בזוהר), ואז הוא יוכל להעניק לרעיו ולסבביו את האהבה שהוא חש בעצמו.
חז"ל לא הסתפקו בהדרכה כללית לאהבה, אלא גזרו מכך הלכות שונות ובהם להעניש חוטא באהבה ולא בשנאה ובנקמה. (סנהדרין נב/ב) ולבחור לאדם שראוי לעונש, עונש שיסבול בו פחות.
אהבת האל נמצאת בפרשיה מרכזית שמושמת בתפילין ונקראת כמה פעמים ביום בקריאת שמע. על פי רבי עקיבא מגילת שיר השירים הינה קודש קודשים, בשל תפיסתו שהיא מבטאת את האהבה אל האל. הרמב"ם קובע שהדרך הראויה בעבודת ה' היא האהבה, כלומר אמונה לשמה, ואילו היראה, כלומר אמונה שלא לשמה, היא בדרגה פחותה יותר.
החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט הדגישו את חשיבותה של העשייה מאהבה בעבודת ה'.
מעבר לאהבות אלו, גם האהבה הרומנטית תופסת מקום כשיאה של אהבת הרע, ומתוארת בשיר השירים:
"שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ,
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ,
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. ( שיר השירים ח' 6-7 )
האהבה בפילוסופיה
פילוסופים, משוררים וסופרים רבים הגו בשאלה מהי האהבה וכיצד ניתן להגדיר אותה. הם דנו רבות בשאלה מה מבדיל בין אהבת אמת לבין אהבת בוסר. אחד התוצרים המפורסמים של דיונים אלה היה המיתוס על הנפש התאומה: "בראשית חיו בני האדם מחוברים בזוגות, לכל ייצור היו שני ראשים, 2 לבבות ו 4 רגליים ו 4 ידיים. ושני הנפשות אהבו זו את זה אהבה גדולה ובילו את כל חייהם באושר שמימיי. אושר זה גרם להם לחטא ההיבריס וכתוצאה מכך נענשו על ידי האלים: זאוס חצה כל ייצור לשנים באמצעות חזיז הברק שלו והפריד כל איש מנפשו התאומה. ללא החצי השני, חייו של כל אדם היו מלאים כאב, וכדי להתגבר עליו הוא חיפש אחר החצי השני שלו - נפשו התאומה, על מנת שיוכל להתאחד עמה ולבלות איתה יחד." לפי מיתוס זה, המופיע ב"המשתה" של אפלטון - אהבת אמת אפשרית רק בין שתי נפשות תאומות ושאהבה אמיתית בהכרח הדדית.
|
|
מי שמשתוקק לאחר או אוהב אותו, ודאי לא היה משתוקק אליו או אוהב אותו או מחבב אותו אלמלא היה משתייך באיזה אופן שהוא אל הנאהב, או בנשמתו או באיזו תכונה או אופי או דמות של נשמתו.
נתברר לנו, איפוא, שבהכרח מחבבים אנחנו מה שמשתייך אלינו מטבע בריאתנו. הכרח הוא, איפוא, שהמאהב האמיתי שאיננו מעמיד פנים, יאהבנו אהובו |
|
|
-- אפלטון, "ליסיס", תרגום- י"ג ליבס |
על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה יש שלושה רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזרת רגשת האהבה. לפי שפינוזה, "אהבה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית". כלומר, אהבה היא תחושה של שמחה הנגרמת כל פעם שהנפש מעלה ברוחה סיבה חיצונית, כגון אשה יפה. שמחה, לפי שפינוזה היא "היפעלות (רגש) שעל ידו באה הנפש לידי שלמות מרובה מאשר בתחילתה", הגדרה זו היא הגדרה מאוד אגוצנטרית ומגדירה את האהבה לפי מידת השמחה שגורם מושא האהבה לאוהב, ולא לפי מידת הנכונות של האוהב להקריב למען מושא אהבתו (הגדרה אלטרואיסטית). לפי הגדרה זו של שפינוזה, דייג אכן אוהב דגים. לכן, סביר להניח שהשימוש שלו במילה "אהבה" איננו מיוחד ל"אהבה רומנטית".
אחרים, בייחוד משוררים, העדיפו להגדיר את האהבה באמצעות אלטרואיזם ונתינה חסרת-גבולות כלפי מושא האהבה.
האהבה באמנות
באמנות על סוגיה וגווניה, האהבה לוקחת חלק מרכזי. ביצירות מוזיקליות, סיפורים, שירים, ציורים ופסלים האהבה היא נושא שכיח, שמתבטא באמנות של כל לאום או שכבת גיל. במוזיקה המודרנית (רוק, פופ, ראפ, מזרחית וכו') מדובר על אהבה בחלק משמעותי מהשירים. והאהבה, על צורותיה וגווניה (רומנטית, עיוורת, אהבת רעים ועוד), גם כשאינה מוסברת בפירוש, מתפרשת בשירים. (דוגמה לאהבת רעים, בשירו של ביאליק: "הכניסיני תחת כנפך/והיי לי אם ואחות/ויהי חיקך מקלט ראשי/קן תפילותיי הנידחות" - כאן מדובר על אהבה ללא תשוקה. מאידך, בשירו של אברהם חלפי "עטור מצחך" נאמר: "לא הייתי רוצה להיות לך אח/לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך" - כאן מדובר על כך שהדובר רוצה את האהבה הפיזית והרומנטית, מעבר לאינטימיות והמחויבות).
סקירה זו מסכמת אם כן , את השימוש בכוח האהבה המאוזנת כאהבה התורמת לתהליכים בונים ומעצימים את החי לאהבתו העצמית וכנגזרת של כך גם אהבתו את הסובב אותו . החי כאמור עובר מסע שחלקו כרוך בייסורים ומכאובים רבים , היכולת שלו להאזין לפעמון לבו , לתור אחר אמונה איזון , אמפתיה שמחה ואמת היא שתוביל אותו לניצחון של קיום משמעותי איכותי ומפרה בחייו
