גם אני התפתתי-סיפורים בהזמנה אישית-נסטור

נסטור

עמדתי יחפה בחול הרך, מביטה בהם צוחקים ודמעות כאב ניקוו בעיני.

הם תקעו בי חניתות שרטו אותי עם סכיניהם וחיכו לרגע בו אהיה רכה.

צלליות מרקדות בתוך קירות המערה, אני רואה אותו מתבונן בי הוא לא יכול לזוז, לפתוח את עיניו ולראות, לראות מה באמת קורה.

ליד אוזני הימינית שמעתי קול שאיפה מנסה למצוץ אותי החוצה, יכלתי לראות רק את צלליתו של אהובי.  בעוד הם לוקחים אותנו עמוק יותר לבפנים.

צחוק מלווה בריקוד ושירה שהה באויר, הריח היה מצחין וגיליתי שהפצעים על גופי מתחילים להרקב.

הד של מים זורמים היה במערה וכולם הקשיבו לו נוזל ממני.

הוא עדיין עם עיניים עצומות יש לי הרגשה שכשהם יפתחו הוא יאהב את מה שיראה.

אני קשורה בידיי ורגליי, הלהבות מרצדות להם,ואני מרגישה את הגיצים בגבי, הם שמו אותי מספיק גבוה כדי שלא אשרף וארגיש חלק ממנה.

קול שאיפה ליד אזני השמאלית.

תספרי לנו מה שמעת.

אחד מהם העביר מוט חד ולוהט סביב אזני והתקדם לבפנים.

כשהוא הגיע לקרום, צרחתי כמו שלא צרחתי בחיים, הצרחה באה מתוך הריקנות והיא היתה שקטה.

הם ינצחו שמעתי קול בתוך ראשי,הרגשתי את גופי מרפה, נשארו לי כמה טיפות בפנים אך הן לא היו מספיקות.

גופי הרפה ונמתח לתוך צורה גיאומטרית, בתוך הצורה טייל לי על שלושת צלעותיה גופי הטהור ויכלתי לחוש אותו לכמה שניות, תוותרי תני לי למצוץ אותך מבפנים, זה לא יכאב, הכאב היה הדבר היחיד שהחזיק אותי בהכרה, לא הסכמתי לוותר, הייתי שם עם טיפותי האחרונות, שרירי פניי הרפו, ועיניי התבוננו על התיקרה, מתרכזת בתחושת הכאב ונהנית ממנה עם כל כולי, יכלתי להשתחרר ידעתי אז, אך בשביל מה, הם לא יתנו לי לצאת.

שמעתי הד של פיהוק בתוך המערה, הוא התעורר, רציתי לקום.

ליטפתי את שערותיו האחרונות ואת הקרחות שהם עשו לו, שיערו נשם את האויר ואת ידיי המתוקות .

הם עמדו מסביבי ולא התקרבו, לא ידעתי מי הם והם לא ידעו מי אני, התרכזתי במבטו הוא נעץ את עיניו עמוק אל תוך בטני ושיחרר את ידו, הרגשתי מין ליטוף מעל לטבורי וחייכתי אליו, הטיפות האחרונות השתחררו מתוך בטני אל תוך החום שבידו,הוא לקח אותם לעצמו, הוא היה אחד מהם.

תני לי לגעת בך אמר, תני לי לחדור פנימה, לא נשאר לך אף אחד.

לא נשאר לך אף אחד,לחש לתוך אזני, אל תדאגי תרפי ותיכנעי את יכולה להיות לבד ואת יכולה להיות איתי.

מילותיו הזכירו לי זכרונות נעימים מפעם, משהו בי השתנה.

הוא ליטף את ראשי התקרב עם פיו ונישק אותו בעדינות.

האלה שבי כבר לא היתה קיימת, נשארה רק בובה, בובת חרסינה בוהקת שיודעת שעוד טעות אחת היא מתנפצת, הקור הבוהק שטף את גופי והשאיר לי טיפת חיים אחת, רק כדי לחיות.

קולות הנאה יצאו מגבו, הוא לא היה אנושי, זה בטוח.

ליטפתי עם ציפורני את המקור ממנו קולות ההנאה יצאו, לשונו התחספסה בלשוני, היינו שווים ברגע ההוא.

צרחה נשמעה מגבו ונסתמה על ידי האצבעות שלי שחנקו אותו מבפנים, עשיתי זאת ללא מאמץ, ובלי מטרה.

כל שאר היצורים לא התקרבו אליי, האדמה החזיקה אותם, והזמן עצר, יצאתי משם עם טיפה אחת, הסתכלתי אל השמיים ועפתי גבוה כמו שבחיים לא עפתי, עפתי לפגוש את נסטור בביקתת העננים שירכיב לי גוף חדש.

בדרך לשם שמעתי את צלילי הכוכבים מרפאים אותי. עפתי עם הגב כלפי מטה והסתכלתי אל עבר גלקסיות רחוקות, ידעתי שכל מה שידעתי עד הרגע ההוא היה שקר או חלום.

נשמתי את אויר הכוכבים ונתתי לו לפעפם בי.

הם גילו לי סודות שקטים.

אל תפחדי אמר לי נסטור, עברה עלייך חוויה קשה, בגלל זה את פה עכשיו, את אמיצה ולכן את יודעת את שמי, אל תשכחי אותו.

מה שיקרה הלאה כבר לא יכנס לדפי ההסטוריה ולא ירשם במילים, יש לך סיכוי להיות חופשיה.

הצלליות ריקדו בתוך המערה, שמעתי בתוך ראשי את מילותיהם האחרונות, שנזלו מבטני לבפנים.

ההרגשה שלו בתוכי השאירה רק אותי בתוך הסוף של ההתחלה.